אז ככה: היה לי מבחן בהיסטוריה. יש לי קשר ממש ממש טוב עם עידני (או כמו שמאיה קוראת לו: עידי בדידי ><;;)

החיים סך הכל די טובים כרגע. אני מסתדרת איתם מעולה.

חוץ מזה שאני והוא עוד לא ביחד, אני לא חושבת שיש משו שאני לא מרוה ממנו. יש לי חברות מדהימות, משפחה חמה ואוהבת

וכו וכו וכו' :)

אמממ, אני יודעת שבזמן האחרון לא ממש כתבתי שירים וכאלה, אבל אתם יודעים איך זה... זה בתקופות. לפעמים אני לא מצליחה לכתוב כלום. נאדה.

וכשאני מצליחה ךלכתוב? זה בא לי בכמויות היסטריות כל מה שלא הצלחתי לכתוב מגיע.

אז הנה, הרגע הזה הגיע. אחרי לפחות חודש חודשיים שלא כתבתי כלום זה הגיע. כתבתי כמה דברים. מוזמנים לקוא ולהגיב :)

(לא שמה את כולם, בכל זאת.... זה פרטי שלי, ואני בוחרת במה לשתף אתכם ובמה לא ^^ I)

(שיעור ביולוגיה- 4.2.08)

היי, מה קורה?

איך אתה מרגיש? אני מקוווה שיותר טוב? =]

אזז ככה נתחיל בזה שרציתי שתדע  שהיית חסר לי ב-4 ימים האלה. קשה לי בלעדייך. פשוט ככה.

בלי החיוך הזה

בלי המבט הזה בעיינים, בעיניים המדהימות האלה

בלי הצחוק הזה

בלעדייך. בלעדייך אין לי חיים

אני יודעת שזה לא יהיה בינינו כלום, ובכל זאת אני כותבת את המכתב הזה בעיקר בשביל עצמי, בשביל להוציא דברים שהיו לי בבטן. בלי שום מטרה מסוימת, סתם ככה, פשוט לכתוב.

אני יודעת שאני לא ממש מעניינת אותך, ולא ממש אכפת לך מה אני מרגישה,

אבל לי? לי אכפת ממך, אתה חשוב לי, אתה מעניין אותי.

אני רוצה לדעת עלייך כ"כ הרבה, אבל הבעיה היא אתה. אתה זה שלא רוצה. לפחות ככה זה ניראה.

אתה המכתב הזה, לא תקבל, אתה גם לא תדע עליו, את המכתב הזה אני שומרת לעצמי.

אוהבת אותך המון, שלך לנצח-

נועה

(שיעור מתמטיקה)

העיינים שלך צועקות לי,

השפתיים שלך קוראות לי,

הלב שלך בוכה לי

"את יודעת שאני רוצה

רק אותך"

ומסיבה כלשהי

לא ידועה

אינני מאמינה לך

המבטים האלה

ניראים לי מזויפים

ניראים לי מאולצים

אז מה דעתך

לשם שינוי, להגיד לי

את האמת?

______________

שיעור מתמטיקה - 29.1.08

הלב שלי שייך לך

ולא לאף אחד אחר

אני נתתי לך אותו

עטוף, ממש כמו מתנה

ואתה? במקום לקחת

ולשתוק

החלטת שלא באלך

וסברת את הלב שלי

לרסיסים, כאילו זו הייתה

סתם עוד מתנה

שבירה,

שאפשר לקנות בכל מקום

ובכל חנות,

אבל לא, טעית,

זו מתנה מיוחדת במינה

ולאף אחד אני לא אתן אותה.

אז רק שתדע,

המתנה הזו היא עדיין שלך

וכנראה

שתמיד תישאר.

בקרוב עוד... (צריכה ללכת