אתמול בתאטרון
הופעתי
פעם ראשונה הופעתי מול המורה
והאנשים
הרבה התלהבו ואמרו שהייתי ממש טובה
למרות שרעדתי כמו משוגעת
וגמגמתי חבל על הזמן
המורה אמרה שיש לי אינטואיציה טובה לביטים
ושבסך הכל עשיתי עבודה טובה
הרגשתי מדהים! באמת!
סוף סוף משהו טוב
שלא ילקח ממני
מחר התאטרוניסטים
הולכים לבית קברות
לזכרו של ניב חזון
בית קברות הצבאי
שם נקבר מישהו שהכרתי
לא הכי טוב
אבל הכרתי
אני זוכרת את ההלוויה שלו כאילו זה היה אתמול
ההלוויה הראשונה
אני מקווה האחרונה
לפני יותר מחצי שנה
נהרג בתאונת דרכים
בזמן פעילות צבאית
אני מקווה לא לבכות מחר
אני שונאת לבכות מול אנשים
מהפחד שיחשבו שאני פתטית
או מפגרת
או כל דבר אחר
אני זוכרת שכשחברה שלי אמרה לי שהוא נהרג
הייתי בהלם
יום למחרת באתי לבית ספר
חברה נכנסה לכיתה ואני פשוט התפרצתי בבכי
זה היה נוראי
שבוע נוראי
הכל היה כל כך כל כך נוראי
אולי לא הכרתי את הבן אדם הכי טוב שיש
אבל ראיתי אותו
הכרתי אותו
דיברתי איתו פה ושם
חשבתי עליו
זה נורא
אני מקווה שמחר יהיה לי זמן לבקר בקבר שלו
אני זוכרת איפה זה נמצא
אני זוכרת מההלוויה את היריות
עד הרגע הזה לא בכיתי
אמרתי לעצמי שמספיק אנשים בוכים
אחרי היריות לא יכלתי להתאפק
היו כל כך הרבה אנשים
המשפחה שלו
החברים
פאק
לא יאומן שבנאדם פשוט לא קיים בשנייה אחת
הוא מת במקום
פשוט
זה נגמר
אין הזדמנות שנייה
זה היה נוראי פשוט נוראי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
