אין לי מה להציע.
פחות או יותר.
חזרתי לשם. בכיתי בערך כוס 200 מ' שלמה. בגלים, בשביל הבונוס. זה התחיל שבכיתי בחדר, לבד, ואז כשהודעתי לשין שאני רוצה לעזוב ביום שישי בערב והיא לא הצליחה להבין אותי. האמת שבעיקר הגזמתי, כי הרגשתי ממש רע, ואני אף פעם לא מדברת על עצמי בפני אחרים, והייתי צריכה לפרוק כמה מטענים שליליים. ואז דיברתי עם ה' שהיא באמת מלאך לכל הפחות, והיא הייתה כל כך מבינה. ובכלל, היא היחידה שיכולה להבין צרות של אחרים ככה. היא מדברת על הצרות שלה, אנחנו על שלנו, ולא מקבלים בגרוש את ההרגשה שהצרות שלך חשובות פחות. וזה טוב, במקרה שלי, יש לי רגשי נחיתות וכמו כן גם לצרותיי. ואז התהלכתי יחפה בחנייה במשך שעה. שם כוח הכבידה עובד אחרת, ואני נשבעת בכך. נרדמתי ב4.
ב11 בבוקר העירו אותי כי המדריך החליט שזה תורי לטאטא את רצפת חדר אוכל. ביום שבת. עם כאב ראש מסיבי וסחרחורת משמעותית, אבל טיאטאתי. כשחזרתי למיטה, והייתי בטוחה שהשותפות שלי כועסות עליי לכן בכיתי בשקט במשך שעתיים עד שנרדמתי, מחוברת באינפוזיה לניר טואלט אמיתי ולא בן אדם. ואז ישנתי, עד ארבע בערך. ואז פיפסתי את המשחק כדורסל שרציתי לראות, ואז בכיתי חצי שעה, לא רק בשביל זה. בעיקרון היה יום גרוע. ואז, במקום ללכת לישון, פשוט פתחנו בטארוט במשך שעה או שעתיים. ונרדמתי עם חיוך כל כך גדול. אני כל הזמן אומרת ואז, ואז עוד פעם.
ובבוקר קמתי והייתי מאושרת, ואחר כך לא.
ולמחרת גם לא. חוץ מבפעילות הכיתתית, כי יש לי כיתה אימפריאלית משהו. ואחר כך חזרתי לחדר וגיליתי שלמרות שאני מבריזה מספורט על בסיס קבוע, הפרתי חוק בית ספרי נוסף שאומר שאסור ללמוד יותר מ50 שעות בשבוע ולא אכפת לי.
בבוקר יום שלישי היה מעאפן במיוחד, התחלתי לקרוא את באדולינה כי אמרו לי שזה יעשה לי טוב אבל זה מסוג הספרים שאני שונאת. החזרתי אותו לחור שממנו הספר בא, ואמרתי לכל מי שרק רוצה לשמוע שזה חרא, וזו לא ספרות. אז התחלתי לקרוא ש"י עגנון שהוא בד"כ מצויין, וגם כמעט נרדמתי. בספרות פשוט השתדלתי להשאיר את העיניים בפוקוס, אבל הי זה היה לא קל. וגם יום שלישי זה יום הומני ולא יום פיזיקה. וממש כשתכננתי ללכת לישון -הרבה קרה, כולל מלחמת מים. מספיק כדיי לרמם את רוחי. החלפתי בגדים ויצאתי למלחה, עם כל השותפות לחדר. אכלתי פרוזן 41 על שם החדר הקודם שלי, שהוא מאוד טעים לידיעתכם. (הרבה תותים, פירות יער ומקופלת לבנה, וגם קצת קיווי ותבקשו תוספת חמוציות) ובסופר זיהיתי קראש מאסיבי הדדי לשעבר שלי, אבל הוא לא זיהה אותי אז לא אמרתי שלום. ורק שתדעו שבמאסיבי אני מתכוונת למא-סיבי עם הדגשה. אבל ניפגש שוב בבוא העת. וגם חוררתי שוב את הנזם במקום כל כך לא מקצועי, אבל אני שמחה שסוף סוף עשיתי את זה, האף עדיין כואב.
אחר כך לא ממש יכולתי לישון, כי בשתיים בלילה הוציאו אותנו לסיור בירושלים. זה פשוט עשה לי את היום, אבל הרס לי את השינה. וחזרתי הביתה. ומאז אני כל הזמן רבה עם המשפחה, לפחות החתולה מבינה אותי. אני מתה לחזור לשם. זה פשוט לא מתאים לי שהחופשות התחילו כל כך מהר –אני לא מרגישה שמיציתי.
כמו כן -
כפיתי על שין לצאת עם יודניק.
ניסיתי לשכנע את בית להפרד מהיודניק שלה.
וכל הזמן פתחתי בטארוט עם נון, גם בנוגע ליודניקים.
הא והחלטתי להפוך לטבעונית מצמחונית. בטח עד סוף השנה אני אשקול 15 קילו פחות, ואני לא צוחקת.
אני לא יודעת אם אני אכתוב פה ממש. מה לעשות, אני חייבת לדבר עם מישהו על מה שעובר עליי, אבל לא יודעת אם זה המקום, פומבי מדיי. מצד שני יש לי אישיו בלדבר עם אנשים.
שתהיה לכולכם שנה טובה באשר אתם :]
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Little Rock