מצטערת אם פגעתי שמישהו שמחשיב את עצמו אחד מהם.
אבל כל מי שמחשיב את עצמו אחד מהם, זה רק מישהו שפשוט אוהבת שחור. זה הכל.
קצת איפור שחור, ניטים, משבצות, שרשראות, גולגלות, צבעים בשיער...
יש אנשים שאוהבים לקרוא לזה "פריקים".
אז זהו, שמי שהולך ככה זה פשוט מי שחושב שאוהב את זה, וחושב שזה הסגנון שלו.
יש אנשים שהולכים ככה רק בגלל שעכשיו כולם הולכים ככה ושלדעתו זה יפה והוא גם רוצה להיראות כזה -
ולא, זה לא מצליח לו. מה שגורם לי להיות קרוב אליו כל היום ולסבול את המראה המחריד הזה.
אנשים שהולכים ככה רק בגלל שזה ה'סטייל' שלהם. בגלל שככה הם מאז שהם מכירים את עצמם.
שהולכים ככה בגלל שזה מתאים לאישיות שלהם, ולא בגלל שהם חושבים שזה יפה להיות עם שיער ורוד ואיפור שחור.
אותו דבר לגבי אימואים.
אנשים פתאום התחילו ללבוש שחור. רק שחור.
בתור אחת שלובשת שחור כל חייה, או לפחות רובם, אני יכולה להגיד שזה התחיל לא מזמן.
ביסודי היו צוחקים עלי שאני תמיד לובשת שחור.
ותמיד היו שואלים אותי למה אני תמיד לובשת שחור. שחור וג'ינסים. זאת הייתה התלבושת שלי רוב הזמן.
אפשר להגיד ששחור זה היה הקטע שלי.
ופתאום, כולם לובשים שחור, ומתאפרים שחור, והולכים עם שחור.
חולצות, מכנסיים, תיקים, חגורות, סיכות, עגילים. הכל.
אני גם הולכת עם שחור. תמיד. עודמלפני תקופת האימו. ולמרות הכל, אני לא מחשיבה את עצמי לאימואית. כי אני לא.
ולמרבה המזל - אני גם לא רוצה להיות אחת.
בקצור, יהיו כאלה שישאלו איך לעזאזל הגעתי למסקנה הזאת.
אז אני אתחיל מההתחלה.
אתמול בערב הייתה ההופעה של טוקיו הוטל בתל אביב. בטח הבנתם שאני לא מתה עליהם.
לא ממש מתה.
בכלל לא.
ממש לא.
איכסה.
אבל כולם אוהבים אותם.
האמת? אני לא אתפלא אם כולם אוהבים אום בגלל הקטע של ה'אימו', או איך שהם נראים בכללי.
עובדה שלכל מקום שנאי הולכת אני שומעת רק על טום וביל, שהם כביכול אימו וילד עם ראסטות.
ואת השניים האחרים (שאני אפילו לא יודעת את השמות שלהם) בחיים שלי לא שמעתי.
אני אפילו מעולם לא ראיתי אותם יותר מבכתבה שקראתי (נגיע לשם עוד מעט) היום בבוקר, שראיתי תמונה שלהם.
לדעתי כולם פשוט התחילו לשמוע אותם בגלל המראה.
יכול להיות שאחרי ששמעו קצת מוזיקה, אולי באמת התחילו לאהוב אותם.
אבל אני בטוחה שלפחות חצי מהאנשים התחילו רק בגלל שביל אימו.
כשחזרתי עכשיו מהבצפר, התיישבתי לאכול ארוחת צהריים, ועל השולחן היהמונח לו בשקט העיתון של הבוקר.
דפדפתי לי קלות כמו שאני תמיד עושה, עד שבאחד העמודים נתקלתי בכתבה בגודל בינוני על טוקיו הוטל.
בגלל שלא היה יותר מדי מה לקרוא (אחרי הכתבה על בר רפאלי המפגרת הזאת) התחלתי לקרוא את הכתבה, לראות אם קטלו אותם, אולי הכתב קיבל קצת שכל.
אני לא יודעת אם זה באמת קרה, כי בדיוק אחרי שבאתי להתחיל לקרוא, ראיתי בסופה של הכתבה ריבוע גדול שכותרתו לא אחרת מ: "מה צריך כדי להיות אימו?".
ועכשיו אני חוזרת להתחלה, אין כזה דבר להיות אימו.
אימו זה סגנון שאנשים הולכים איתו כי הם חושבים שזה יפה. שזה מתאים להם.
לא בגלל שככה כולם הולכים היום.
ועכשיו, בשנת 2007, במדינה דמוקרטית, שכל אחד יכול ללכת איך שבא לו בלי שיגידו לו כלום -
יש הוראות איך להיות אימו.
ועכשיו, סתם שאלה.
מה זה בכלל אימו?
...
אין תשובה.
כי אין כזה דבר.
כל אחד הולך איך שהוא רוצה.
אין כזה דבר אימו בדיוק. כי כל אחד שמנסה להיות אחד, תמיד הולך עם משהו פחות, או משהו יותר.
מערבב איפור.
הולך גם עם אפור לפעמים, ולא רק עם שחור.
ופריק?
אז יש לי כמה גוונים של ירוק בשיער. תהרגו אותי.
מי שכתב את ה"מדריך" הזה לאיך להיות אימו, הוא פשוט בן אדם שלא מבין מהחיים שלו שום דבר.
כי אין כזה דבר אימו. אימו זה סגנון. ולא משהו מסוים וספציפי.
ואם אני שמה קצת שחור בעיניים, אני לא אימו!
אני פשוט אחת ששמה שחור בעיניים!
ואם אני ממש מממש מממש ממש אוהבת שחור - אז אני ממש ממש ממש ממש אוהבת שחור!
ואם השיער שלי ורוד - אז אני אצבע אותו מחר לכחול! ופשוט יהיה לי שיער צבעוני!
אני לא אהפוך לפריקית, אני לא אהיה אימו, אני פשוט אהיה בן אדם רגיל ונורמלי שפשוט חושב שזה יפה.
מי שחושב שזה לא כל כך נכון, יש עובדות בשטח!
אתה רואה איש ברחוב, עם גולגולת, ניטים ושיער צבועני.
מה הדבר הראשון שעובר לך בראש? פריק!
ותאום, כולם הולכים עם ניטים. וכולם הולכים עם גולגלות. וכולם הולכים עם משבצות.
ויש הרבה שפתאום התחילו לצבוע את השיער.
אני מודה, גם לי יש חגורת ניטים, גם לי יש ניטים על התיק, גם לי יש נעליים ושרשרת עם גולגולת, גם לי יש חגורת משבצות.
ולא, אני למרות הכל לא מחשיבה את עצמי לפריקית.
אז תגידו לי אתם.
איך יכול להיות שלמרות שכולם הולכים עם אותו דבר בדיוק, רק חצי מהם נחשבים לפריקים?
כי לא כולם מגזימים כמו המגזימים. כי לא כולם מוכנים לחתוך ורידים כדי להיות ה'מגניבים'.
יש בבצפר שלי אנשים שפתאום אני רואה אותם עם שיער אדום. למה? כי כל השכבה שלהם עם יער אדום.
כולם עושים פירסינג בלשון. למה? כי כל השכבה שלהם עם פירסינג בלשון.
כולם לובשים משבצות. למה? כי כולם הולכים עם משבצות.
ושוב, אני מודה - גם אני מאוהבת בחגורת משבצות שלי. גם אני אוהבת את הנעליים עם הגולגולת שלי.
גם אני חושבת שלהיות "פריק" זה יפה.
אבל כשחושבים על זה, פריק זה רק כינוי למישהו שנסחף. אין כזה דבר הפריק המושלם. אין כזה דבר פריק בכלל.
מקווה שהפנמתם את דעתי.
ואגב, הפוסט הזה נכתב במיוחד על כמה אנשים מאוד מאוד ספציפיים.
מקווה שהפנמתם את מה שאני חושבת עליכם.
מצדי תמשיכו, לא מפריע לי.
אבל היי, תבינו. זה גובל במכוער.
קררסני שלי -
אוהבת אותך הכי בעולם!
אוהבת מלא את כולכם.
גם את הפריקים, גם את האימו.
מי שלא תהיו, תמיד אלה אתם. מה שיש בחוץ זה סתם... משהו שצריך כדי להיות באופנה. כמו כולם.
עוד לא ראיתי את המישהו המיוחד הזה שהולך סוף סוף עם משהו שונה. לא משבצות, לא גולגולות. אפילו לא סקיני.
שלכם תמיד,
אחת שנמאס לה - cookie -
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
