אחרי חצי שעה (שנראתה כמו נצח) שבה ישבתי במקלחת, ובכיתי, אני מרגישה יותר טוב.
אני חושבת שעברתי התמוטטות עצבים או משהו, כולי רעדתי וקפאתי מקור, למרות שמעלי היה זרם של מים רותחים.
זה היה ממש נעים ולא נעים באותו זמן.
זה היה מוזר.
אני חושבת שבזה הסתיימו "הרחמים העצמיים" שלי.
לא, לא עבר לי. אני עדיין מרגישה רע, ורע לי, וכלום לא יוצא לי טוב, והלהקה ובלה בלה בלה...
אבל אני מפסיקה לכתוב על זה פה.
אני לא צריכה שיגידו לי שאני מרחמת על עצמי וידרמו לי להרגיש יותר רע.
אני יודעת שאני לא מרחמת על עצמי. זה מספיק.
בחודש הקרוב אביב גפן (המלך, אגב) יוציא דיסק חדש, LIVE, אחת מההופעות בתל אביב.
וכן, אני הולכת לקנות =)
זה מאוד משמח.
ועכשיו הוא מתחיל לעבוד עם נגן פסנתר ממש מפורסם שקוראים לו מייק גארסון, והם עובדים על תקליט חדש שלו באנגלית, משהו בסגנון בלאקפילד שהוא עשה עם סטיבן ווילסון, רק עם תוספת פאנק לרוק שלו.
בקיצור משהו מגניב.
שמעתי את הביצוע של שניהם עם פסנתר ל"ועם הזמן", וזה היה מדהים.
אני ממש אהבתי לפחות. הפסנתר עשה את השיר הזה כמו בלדת רוק כבד ממש יפה, לדעתי.
עכשיו יש לי מטרה חדשה.
שכנעתי את ההורים שלי לתת לי דמי כיס, ואני אחסוך ואקנה את כל הדיסקים שלו, כדי שגם אני אוכל להגיד "יש לי אוסף דיסקים מקוריים, ואני הכי גאה באוסף של אביב גפן".
אחח, יבוא יום ואני אגיד את זה.
טוב, החיים שלי משעממים (רואה ילד? אני מודה).
אז אני זזה, עד לפעם הבאה (עוד שעה, כשתיגמר הפלייליסט) שבה אני ארגיש רע.
תודה למי שעודד, תודה למי שאמר שאני משעממת, ומרחמת על עצמי.
תודה גם למי שלא מבין שאני פשוט מרגישה רע, ומעדיף לחשוב הכל חוץ מזה.
- cookie -
מרגישים נבגדים בחלוף השנים... אך עם הזמן הכל נרגע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
