לא עורך. לא מצנזר. לא דופק חשבון. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2009
ריגוש
אתה מזהה בלי בעיה אנשים מתוסכלים מינית כשהטלוויזיה שלהם פתוחה כל הזמן על ערוץ האופנה.
אנחנו יושבים אצל בעל הבית המתוסכל מינית ומדברים, ומדי פעם נקטע שטף הדיבור של אחד החרמנים כשהוא רואה משהו מצודד מספיק על המסך.
בסביבות השעה אחת בלילה ערוץ האופנה מתחפש לערוץ פלייבוי ומספק חוויית צפייה מלאה בציצים. הנשוי פותח עיניים כאילו הוא ילד בכיתה ג' ופעם ראשונה רואה ציצים, והמתוסכל מינית מחייך בתסכול. ההוא שלא מזיין כנראה לא מבין מה קורה.
מתפתחת השיחה ואני אומר להם שסף הריגוש שלי כבר כל כך גבוה שזה פשוט לא עושה לי כלום, וגם אם הכוסית השופעת היתה פה בחדר זה עדיין כנראה לא היה עושה לי כלום. הנשוי אוהב את אשתו אבל משועמם, המתוסכל מינית מחייך בתסכול, וההוא שלא מזיין לא יודע על מה אנחנו מדברים בכלל. אבל כולם בוהים בכוסית השופעת.
הנשוי לא ממש מזיין כי הוא נשוי, המתוסכל מינית מתוסכל מינית כי הוא לא מזיין, וההוא שלא מזיין בוודאי שלא מזיין. אז נשארתי אני, ואני משתף אותם בחוויות שמרגשות אותם אפילו יותר מהכוסית השופעת והעירומה שעל המסך.
בדרך הביתה אני חושב על זה ששום דבר כבר לא מרגש אותי.
לא מטוס הנוסעים הגדול שמעלי, כי כבר מזמן לא מרגש אותי לראות מאות טונות של פלדה באוויר, גם לא האורות המתקרבים של העיר הגדולה ואפילו לא בחורות וזיונים.
אני צריך משהו שיסחוף אותי.
| |
|  כינוי:
בן: 44 MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
