לא עורך. לא מצנזר. לא דופק חשבון. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2009
שתיים בלילה, תל אביב
בשתיים בלילה אני מרגיש רעב אז אני יורד לרחוב אבן גבירול וקונה שווארמה בדבוש.
יש משהו נעים באוויר ותנועה בלתי פוסקת של אנשים, רכבים ופקחים של העירייה כי זאת בכל זאת תל-אביב ואני נהנה לשבת ולהסתכל על הרחוב ההומה.
יש זוג שמתנשק בקצה הרחוב ומתעלם מכל מה שמסביב ואני סבבה עם זה לגמרי כי זה משהו שיצא לי לעשות המון פעמים.
אני נזכר בהיא שהכנסתי לה יד לתחתונים ואיך שהיא נעצה את הציפורניים בגב שלי ובין הגניחות השקטות הצליחה רק למלמל "חוליאן, אנחנו באמצע הרחוב" אבל בשום אופן לא ביקשה ממני להפסיק.
איש אחד מתווכח עם פקח החנייה כי הוא הרי הלך רק לרגע, אבל מצד שני כולם הולכים רק לרגע וכולם גם מקבלים דוחות אז הויכוח הזה לא יוביל לכלום. אצל הזוג שמתנשק העניינים מתלהטים וזה דווקא נראה כמו משהו שכן יוביל למשהו.
האיש לוקח את הדוח וטורק את דלת המכונית בכעס. הפקח ממשיך לעוד מישהו שהלך רק לרגע.
שתי פריחות חוצות את הכביש בדיוק איפה שהתרחשה לפני חודשיים בערך אחת התאונות המדוברות בארץ והן אפילו לא מסתכלות לצדדים. אני לא סובל פריחות אז אני חוזר להסתכל על הפקח כי הזוג כבר הלך למקום אחר לעשות דברים אחרים.
בינתיים נשארתי רק עם השקית של השווארמה והמפיות. אני נותן עוד מבט אחרון ברחוב וחושב לעצמי שכשאני יכול לקפוץ בשתיים בלילה לקנות שווארמה והכל כל כך שוקק וחי כאילו שמונה בערב, אני פשוט מת על העיר הזאת.
| |
|  כינוי:
בן: 44 MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
