אני שם עוד קצת קרח בוויסקי ומשתדל שלא להוריד ממנה את העיניים בזמן שהיא ממשיכה לדבר. היא מספרת שהחברה הטובה שלה קצת הסתבכה באיזה עניין והיא עצמה רוצה להתפטר מהעבודה וחוץ מזה היא אומרת שהיא קצת "התחזקה" בזמן האחרון והלכה לכמה שיעורי תורה, ואני רק מהנהן ומחכה שהיא תפסיק עם הסמול טוק ותתחיל לדבר על מה שהיא רצתה לדבר.

בסוף היא מגיעה לעניין אבל בכל זאת קצת הולכת מסביב ואני ממוקד במה שאני רוצה לשמוע אבל זה עדיין לא מגיע. היא ממשיכה לדבר ואני כבר מרגיש את הרשף בעיניים אז אני מוריד את המבט ומאלתר מאפרה מהתחתית שמתחת לכוס הוויסקי כי כבר אסור להציב מאפרות ומצית לעצמי סיגריה.

היא מסיימת ומחכה לתגובה שלי ואני רק מבין שהוידוי שציפיתי לו לא הגיע, ואז רק ליתר בטחון אני שואל עוד שאלה שנותנת לה הזדמנות נוספת שגם אותה היא הקפידה לפספס.

אז שאלתי אותה מה היא למדה בשיעור התורה האחרון והיא אמרה שעכשיו הם לומדים את ספר בראשית. ואז שאלתי אותה האם לדעתה כשאלוהים שואל את אדם "המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו - אכלת", האם הוא לא יודע שאדם אכל מן העץ? והיא הסתכלה עלי במבט מוזר, שהסגיר מצד אחד חוסר הבנה לשאלה הברורה ומצד שני הפתעה שאני מכיר את המקורות. ברור שהוא ידע, היא אומרת.

ואני ממשיך ושואל אותה האם כשאלוהים שואל את קין "אי הבל אחיך", האם לא ידע מה עשה קין להבל? ברור שידע, היא אומרת לי.

אז למה לדעתך הוא שואל בכל זאת, אני מקשה, והיא אומרת שהרב בדיוק דיבר איתם על זה ואמר שגם אחרי החטא ה' נתן לקין את האפשרות להתוודות. ואז אני מחייך אליה אחרי שקיבלתי את התשובה שחיכיתי לה, ואומר לה "בדיוק".

ואז אני אומר לה שכבר לפני חודש התברר לי שהיא שיקרה לי, אבל נתתי לה את ההזדמנות להתוודות על זה בעצמה ולכפר. וההזדמנות הזאת לא היתה אמורפית אלא הונחה לפניה באופן מפורש כמעט ובבחירתה היא דחתה אותה מעליה.

ואולי היא התחילה להגיד משהו לפני שקמתי והלכתי, אני לא יודע. כי יש מקרים שאתה פשוט לא מסתכל אחורה.