כמה התלבטתי לגבי הבחורה מהפוסט הקודם.

דיברתי עם כמה אנשים וכמובן שחלק אמרו שאם טוב עכשיו אז למה לשנות וחלק אמרו שמספיק כבר עם השטויות ואם כבר באה בחורה רצינית אז אני צריך להיות מטומטם גמור בשביל לוותר על זה ואני רק הנהנתי והקשבתי כי ככה אני, מקשיב לכולם ומקבל את ההחלטות לבד.

וכשאני חושב אני מבין שהדבר שאני הכי חושש ממנו זה תחושת ההחמצה ואם בעוד חצי שנה או שנה אני ארצה קשר רציני אני אזכר בבחורה הזאת שלא התקשרתי אליה והיה בה את הכל רק בשביל עוד כמה חודשים של זיונים וחופש שזה דבר טוב בפני עצמו אבל ריקני וחסר תוחלת.

לפני הכל הגעתי למסקנה שהמצב הזה שיש לי בחירה הוא מבורך, ואז הגעתי למסקנה נוספת ומוזרה שהדבר הכי טוב שיכול לקרות לי זה שאני אציע לה לצאת והיא תגיד לי לא, ואז גם ניטרלתי את תחושת ההחמצה וגם אני ממשיך בחיים שלי שכל כך מחייכים אלי בתקופה האחרונה כאילו מעולם לא פגשתי בה.

עם המסקנה הזאת כתבתי לה מייל קצר שאני אשמח להזמין אותה לכוס קפה מתישהו ותוך כדי חשבתי לעצמי שרק תגיד לי לא ונסגור את הסיפור הזה, וגם חשבתי קצת על זה שטוב שיש לנו חברים משותפים שמפיצים לנו דואר זבל באותה רשימת תפוצה, כי לא בא לי לבקש את הטלפון שלה ממישהו אחר.

עברו כמה שעות ארוכות ואז ראיתי שהיא החזירה לי מייל קצר שבו היא כותבת שהיא מאוד תשמח וגם צירפה את הטלפון שלה שאני אתקשר לקבוע.

הקסם האישי הזה שלי, זה פשוט קללה אני אומר לכם