אחרי 5 דקות של שיחת טלפון הוא מנסה לאבחן את מצב הרוח שלי.
"למה אתה עצוב?"
"אני לא עצוב"
"בסדר. אז למה אתה מצוברח?"
"מצוברח זו מילה שכבר לא קיימת יותר"
"סבבה. אתה רוצה להגיד לי למה אתה מבואס?"
"אני לא מבואס"
"מה שתגיד. אתה יודע שאם תרצה אתה יכול לדבר איתי"
"מהן המילים אם לא שתיקה?"
"ידעתי שתגיד משהו כזה"
היא מסתכלת עלי במבט בוחן.
"אני מכירה את הפרצוף הזה שלך"
"איזה פרצוף?"
"זה"
"מה זה הפרצוף הזה?"
"זה אומר שאו שאתה בדיכאון או שאתה מהרהר במשהו טפשי"
"אני לא בדיכאון, אז כנראה שאני מהרהר במשהו טפשי"
"כמה טפשי?"
"אין יותר טפשי מזה"
"בחורה?"
"בחורה"
המאבחן מהשיחה הראשונה מתקשר אחרי כמה שעות.
"יש חדש לגבי מה שדיברנו?"
"לא"
"דיברת איתה?"
"לא"
"אתה בכלל יודע מה אתה רוצה?"
"אוסקר ווילד אמר שיש רק שתי טרגדיות בעולם הזה. האחת היא לא לקבל את מה שרוצים, והשנייה היא כן לקבל"
"נו ומה אתה רוצה להגיד בזה?"
"שמה שלא יהיה, זה ייגמר בטרגדיה"
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
