"וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת-כְּבוֹד עָשְׁרוֹ, וְרֹב בָּנָיו; וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ, עַל-הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ.  וַיֹּאמֶר הָמָן אַף לֹא-הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם-הַמֶּלֶךְ אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר-עָשָׂתָה, כִּי אִם-אוֹתִי; וְגַם-לְמָחָר אֲנִי קָרוּא-לָהּ, עִם-הַמֶּלֶךְ.  וְכָל-זֶה, אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי:  בְּכָל-עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת-מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ". (אסתר, ה' 11-13)

אני מאוד אוהב את הפסוקים האלה ממגילת אסתר כי הם מבטאים בצורה פשוטה ויפה מסר שכל כך קשה להפנים, והוא שהאושר האמיתי לא נמדד במה שיש לך, אלא איך אתה מתמודד עם מה שאין לך.

אז אני יושב עם כוסית הוויסקי שלי, מוסיף עוד קצת קרח ומדפדף בספר התנ"ך שתמיד נותן לי השראה וחושב שאולי לא קיבלתי את מה שרציתי, אבל סבבה לי עם זה לגמרי.

בסך הכל אני בן אדם מאושר.