הייתי מגיע אליה בסביבות אחת בלילה ואיך שנכנסתי לחדר שלה היא היתה קופצת ומדביקה אותי לקיר. לא היינו מדברים בכלל כי את הדיבורים שמרנו להפוגות שבין זיון אחד לשני אבל תמיד היה לה איזה קטע מוזר שכשהעניינים היו מתחממים היא היתה אומרת לי "רגע" ושמה במערכת דיסק.

המוזיקה שהיא שמה היתה מוזיקת רקע מרגיעה של פכפוכי מים וציוץ ציפורים וכל מיני חארטות כאלה שלגמרי לא היו קשורים לגניחות ולהתנשפויות של זיון. הייתי צוחק עליה ומבקש שתעיף כבר את המוזיקה של הנזירים ותשים משהו נורמאלי אבל היא התעקשה.

הזיונים עצמם היו בסדר, שום דבר מיוחד, וידעתי שאני אזכור אותה רק בגלל המוזיקה.

אחרי כמה זמן לי כבר היתה חברה ולה היה חבר וכמובן שהפסקנו להיפגש. לא ראיתי אותה המון זמן עד שלפני כמה ימים נתקלתי בה במקרה ועצרנו לדבר לכמה דקות.

היא אמרה שלא השתניתי בכלל וסיפרה לי שהיא מתחתנת עוד חודשיים ונולדה לה אחיינית ועוד כל מיני דברים אבל לי היה רק דבר אחד שרציתי לשאול אותה.

"תגידי..את עדיין שמה את המוזיקה הזאת של הנזירים?"

היא הסתכלה עלי מופתעת והתחילה לצחוק. "לא" היא אמרה לי, "עכשיו אני שמה אינפקטד".

בשבילי היא תישאר הבחורה עם המוזיקה של הנזירים.