לי ולשותפה שלי יש מדיניות של חיה ותן לחיות וזה אומר שאנחנו משתדלים לא להעיר אחד לשני על שטויות, אבל פעם אחת היא העירה לי על בחורה שהבאתי וצעקה קצת יותר מדי.

במקום לישון לפני יום עבודה ארוך היא היתה צריכה להסתובב מצד לצד כמעט כל הלילה ולשמוע מישהי שהיא לא מכירה (והאמת, שגם אני לא כל כך מכיר) צועקת כל מיני דברים בשפה שעוד לא המציאו.

אז כשהיא ביקשה שאני אעשה טובה ולא אביא אותה יותר חייכתי ואמרתי בסדר בסדר, אבל כבר דמיינתי לעצמי איך היא מספרת לחברות שלה שהיא לא עצמה עין בגלל השותף הסורר שלה.

השבוע היתה אצלי מישהי לביקור של משהו כמו חמש שעות, ובחמש שעות צריך גם לעשות פיפי לפעמים.

אז היא קמה ואומרת לי שהיא הולכת שנייה לשירותים, והיא באמת הלכה לכיוון הדלת ללכת לשנייה לשירותים. על הקטע הזה שמתלבשים כדי שהשותפה לא תראה בחורה עירומה שמשוטטת לה בבית היא החליטה לדלג. את לא יוצאת ככה אני אומר לה, שימי עלייך משהו. לא לא, זה רק לשנייה היא אומרת לי.

אז היא יוצאת מהחדר עירומה לגמרי ואני רק חושב לעצמי אם אני רוצה שהשותפה שלי בדיוק תצא ותראה את העירומה המשוטטת או לא.

מצד אחד זה קצת לא נעים, אבל מצד שני זה היה יכול להעלות אותי לדרגת אל. אני אוהב להיות אל. שתיתפס, אלוהים, בבקשה שתיתפס. התפילה שלי לא נענתה ודי מהר היא חזרה לחדר בלי שאף אחד יראה אותה בבגדי המלך החדשים. בהמשך היא יצאה עוד פעמיים לבושה בשום דבר בלי להיתפס, וכבר התחלתי להתבאס מזה. איך השותפה שלי לא יצאה, איך.

כמעט כבר יכולתי לשמוע אותה מדברת בטלפון ואומרת לחברה שלה "את לא מאמינה, אני יוצאת בלילה לעשות פיפי ורואה בחורה ערומה הולכת מולי ונכנסת לחדר של חוליאן", אבל לא היה לי מספיק מזל.

פעם הבאה אני אשלח לה סמס "נכנס לך ג'וק לחדר, צאי מהר". אז בטוח היא תצא.