לא עורך. לא מצנזר. לא דופק חשבון. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2009
ריגוש
אתה מזהה בלי בעיה אנשים מתוסכלים מינית כשהטלוויזיה שלהם פתוחה כל הזמן על ערוץ האופנה.
אנחנו יושבים אצל בעל הבית המתוסכל מינית ומדברים, ומדי פעם נקטע שטף הדיבור של אחד החרמנים כשהוא רואה משהו מצודד מספיק על המסך.
בסביבות השעה אחת בלילה ערוץ האופנה מתחפש לערוץ פלייבוי ומספק חוויית צפייה מלאה בציצים. הנשוי פותח עיניים כאילו הוא ילד בכיתה ג' ופעם ראשונה רואה ציצים, והמתוסכל מינית מחייך בתסכול. ההוא שלא מזיין כנראה לא מבין מה קורה.
מתפתחת השיחה ואני אומר להם שסף הריגוש שלי כבר כל כך גבוה שזה פשוט לא עושה לי כלום, וגם אם הכוסית השופעת היתה פה בחדר זה עדיין כנראה לא היה עושה לי כלום. הנשוי אוהב את אשתו אבל משועמם, המתוסכל מינית מחייך בתסכול, וההוא שלא מזיין לא יודע על מה אנחנו מדברים בכלל. אבל כולם בוהים בכוסית השופעת.
הנשוי לא ממש מזיין כי הוא נשוי, המתוסכל מינית מתוסכל מינית כי הוא לא מזיין, וההוא שלא מזיין בוודאי שלא מזיין. אז נשארתי אני, ואני משתף אותם בחוויות שמרגשות אותם אפילו יותר מהכוסית השופעת והעירומה שעל המסך.
בדרך הביתה אני חושב על זה ששום דבר כבר לא מרגש אותי.
לא מטוס הנוסעים הגדול שמעלי, כי כבר מזמן לא מרגש אותי לראות מאות טונות של פלדה באוויר, גם לא האורות המתקרבים של העיר הגדולה ואפילו לא בחורות וזיונים.
אני צריך משהו שיסחוף אותי.
| |
יציאה
את הכניסה למקום אפשר לזהות כבר לפי התור הענק של 30 אנשים בערך שדוחפים אחד את השני ועושים טלפונים למי שצריך כדי להיכנס.
בהתחלה קצת לא נעים לי אבל עוד פחות נעים לי לחכות בחוץ, חוץ מזה שהחלטתי שאין מקום שאני אעמוד בתור בשביל להיכנס אליו אז אני תופס את מי שצריך ואומר את מה שצריך וזה מספיק בשביל להיכנס, חוץ מזה שאני גם בצבע הנכון.
גם בפנים צריך לדחוף אנשים כדי להגיע לאן שרוצים להגיע כי המקום מפוצץ כמו מחנה פליטים בעזה. אני מתמקם ואומר שלום למי שצריך ומזמין את הוויסקי הראשון. עוד לפני שהוויסקי מגיע אני אחרי שני צ'ייסרים ועם סיגריה בפה מסתכל מסביב ורוצה לצאת.
נראה לי שלצאת בשלב הזה הרבה יותר קשה מאשר להיכנס, אז אני נשאר.
המבט האדיש על הפרצוף שלי מביא בחורה לבקש ממני סיגריה ולפתח איתי שיחה על מה אני מעשן אבל אני נשאר אדיש אליה חוץ מזה שכבר די הרבה זמן לא בא לי להביא הביתה איזו שרמוטה שתזהם לי את המצעים.
אחרי הוויסקי השני אני מחליט לחתוך אז אני דוחף את דרכי החוצה ורואה שה-30 אנשים בכניסה הפכו בינתיים ל-50.
בדרך הביתה אני חושב על זה שוואלה, לא נהניתי ולא בא לי על זה יותר והתבגרתי בצורה שמזעזעת אפילו אותי.
אני חושב שאני צריך לצאת מתל אביב.
| |
מלחמה
הוא קיבל חופשה מהמילואים בדיוק בזמן בשביל להגיע למשחק הכדורגל הקבוע שלנו.
אחרי החיבוקים וה"דאגנו לך, יא בן זונה" יצאנו לריצת חימום. נו מה קורה שם שאלנו אותו, והוא חייך ואמר שאנחנו דופקים אותם שחבל על הזמן.
סיפר לנו שהם נתקלו פעמיים והוא רוקן שם מחסניות אחת אחרי השנייה, ואנחנו לא ידענו אם הוא סתם מגזים או שזה היה באמת אבל נדמה לי שקצת קינאנו, כי במלחמה הזאת כמעט כולם רוצים להשתתף.
ומה אמרת לאמא שלך שאלנו, והוא צחק וסיפר שאמר לה שהוא הלך לתגבר בצפון אם תיפתח עוד חזית, אז יצא שרק אנחנו דאגנו.
כן דאגה או לא דאגה, כדורגל זו כבר מלחמה אחרת ושתי דקות בתוך המשחק כבר נכנסתי לו ברגל והוא בתמורה זרק לי איזו קללה.
קום קום, אני אומר לו, מה אתה בוכה כמו איזו ילדה. כשאני אגמור איתך אתה עוד תתגעגע לחמאסניקים.
אחרי המשחק אנחנו יושבים עם בקבוקי השתייה. הוא חוזר למילואים למחרת בבוקר וקצת ממהר.
יאללה אחי, תשמור על עצמך. אל תשכח שיש משחק גם שבוע הבא.
אתה בכלל חכה, הוא אומר לי. שבוע הבא אני אחזיר לך, כדאי שתשמור על הרגליים.
| |
|  כינוי:
בן: 44 MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
