יש את השלב הזה אחרי שאתה עובר את הסלקציה שהדלת נפתחת והמוסיקה ממש מכה לך בפנים.
אנשים יושבים, או עומדים, או רוקדים, עם משקה או בלי משקה.
אני אוהב להיות מאלה שעם.
אז אני מזמין לי את הוויסקי שלי וחושב שאלכוהול זה אחד מאותם הדברים שהולכים מצויין גם עם שמחה עילאית וגם עם דכאון קליני ובכל מקרה עושה רק טוב.
המקומות האלה תמיד בנויים ככה שתמיד תהיה צפיפות ותמיד תתחכך באחרים, העיקר שתמיד תרצה לחזור.
עבר כבר די זמן מאז שיצאתי לפאב פעם אחרונה וזה כנראה לא במקרה כי לא נראה לי שהתגעגעתי.
שוק הבשר הסליזי מתחיל קצת להימאס עלי.
ואני מגיע הביתה לא שיכור אבל בטח לא פיכח ואני תוהה אם אני מסיים את הלילה עם הראש באסלה או שזה יעבור לי בשלום הפעם, ויש איזה קול במוח שאומר לי שאני כבר לא ילד ומתי אני אפסיק כבר עם השטויות האלה.
בטח לא עוד הרבה זמן.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
