לא עורך. לא מצנזר. לא דופק חשבון. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2008
מדינה הזויה
ביום השלישי של המלחמה אני קם כרגיל ומתעדכן מה קרה כשישנתי.
אני שותה קפה הפוך ביחד עם העיתון והולך לעבוד קצת.
אני שוכב במיטה ועובר על חומר, פותח מסמך וורד וכותב דברים פשוטים בשפה גבוהה ותוך כדי מדבר בטלפון קצת על שטויות וקצת בעניינים מקצועיים.
עוד מעט אני אלך לאכול משהו קטן ואז אסע למכון כושר לעשות אימון, ואולי משם אני כבר אמשיך לבית קפה לפגישה.
מי שאמר שתל אביב היא מדינה בפני עצמה לא ידע כמה הוא צודק.
בין אם המלחמה היא בצפון או בדרום, פה היא לא מורגשת.
אנחנו מדינה הזויה.
| |
אוטובוס חצות
"אתה שם לב מה קורה פה?" היא שאלה אותי. "אנחנו מזדיינים" עניתי לה בחיוך. היא צחקה.
"לא זה", היא נראתה נבוכה פתאום. "אני לא יכולה להפסיק להסתכל עליך".
לא ידעתי כל כך מה להגיד אז אמרתי משהו כמו "די נו" ונישקתי אותה שוב כדי שתפסיק להסתכל עלי.
אני אוהב נשיקות אבל בלילה הזה אהבתי אותן במיוחד כי לא רק שהן היו נעימות, הן גם מנעו ממנה להסתכל עלי ולהגיד דברים שגרמו לי להרגיש לא בנוח.
היא הציעה שאני אשאר לישון אבל למרות שהיה כבר אמצע הלילה סירבתי בנימוס. התלבשתי והיא ליוותה אותי לדלת.
נתתי לה עוד נשיקה וחיבוק והיא לא הסכימה לשחרר אותי. היא הסתכלה עלי מקרוב קרוב ואמרה שאף פעם לא ראתה עיניים כמו שלי אז אמרתי לה שזה רק בגלל שאני מסונוור מהאור.
בנסיעה הביתה תהיתי אם עכשיו נחשב ממש מוקדם בבוקר או ממש מאוחר בלילה אבל ידעתי שיש לי דברים יותר חשובים לתהות לגביהם.
יומיים אחר כך באוטובוס חצות קיבלתי ישר בפרצוף את האמת שניסיתי להתחמק ממנה. הסתכלתי בסמס הקצר שהיא כתבה לי ולמרות שהרבה אנשים היו חושבים שזה מקסים כל מה שיכולתי לחשוב עליו כשהסתכלתי על החושך שנשקף מהחלון זה שהסתבכתי.
| |
אז מה היה לנו?
ערב בנים, אצלי.
לכנס חמישה גברים זה לא קל, כי תמיד יש בתמונה נשים.
שלושה מהחברים היו צריכים לקבל אישור של הדיקטטורית הפרטית שלהם, אבל גם זה נעשה. אני סתם לא קבעתי לעצמי זיון לאותו יום, והחמישי לא היה יכול לסדר לעצמו זיון גם בתשלום. סתם נו.
בסוף כולם הצליחו להגיע, ועם כל הציוד.
הבאנו גיטרות, סיגרים, נרגילות, סיגריות וגת (יש לנו בחבר'ה תימני מחמד, מה לעשות) והתמקמנו.
אבל העיקר היה, כמובן, האלכוהול.
אז מה היה לנו?
התחלנו עם זה:
אחר כך קצת מזה:
עברנו לדברים יותר רציניים:
ואיך אפשר בלי אלה:
ובסוף נשפכנו מעולפים למחצה, כל אחד במקום אחר, עד שעות הבוקר המוקדמות.
היה כיף 
| |
לדף הבא
דפים:
|  כינוי:
בן: 44 MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
