לי ולשותפה שלי יש מדיניות של חיה ותן לחיות וזה אומר שאנחנו משתדלים לא להעיר אחד לשני על שטויות, אבל פעם אחת היא העירה לי על בחורה שהבאתי וצעקה קצת יותר מדי.

במקום לישון לפני יום עבודה ארוך היא היתה צריכה להסתובב מצד לצד כמעט כל הלילה ולשמוע מישהי שהיא לא מכירה (והאמת, שגם אני לא כל כך מכיר) צועקת כל מיני דברים בשפה שעוד לא המציאו.

אז כשהיא ביקשה שאני אעשה טובה ולא אביא אותה יותר חייכתי ואמרתי בסדר בסדר, אבל כבר דמיינתי לעצמי איך היא מספרת לחברות שלה שהיא לא עצמה עין בגלל השותף הסורר שלה.

השבוע היתה אצלי מישהי לביקור של משהו כמו חמש שעות, ובחמש שעות צריך גם לעשות פיפי לפעמים.

אז היא קמה ואומרת לי שהיא הולכת שנייה לשירותים, והיא באמת הלכה לכיוון הדלת ללכת לשנייה לשירותים. על הקטע הזה שמתלבשים כדי שהשותפה לא תראה בחורה עירומה שמשוטטת לה בבית היא החליטה לדלג. את לא יוצאת ככה אני אומר לה, שימי עלייך משהו. לא לא, זה רק לשנייה היא אומרת לי.

אז היא יוצאת מהחדר עירומה לגמרי ואני רק חושב לעצמי אם אני רוצה שהשותפה שלי בדיוק תצא ותראה את העירומה המשוטטת או לא.

מצד אחד זה קצת לא נעים, אבל מצד שני זה היה יכול להעלות אותי לדרגת אל. אני אוהב להיות אל. שתיתפס, אלוהים, בבקשה שתיתפס. התפילה שלי לא נענתה ודי מהר היא חזרה לחדר בלי שאף אחד יראה אותה בבגדי המלך החדשים. בהמשך היא יצאה עוד פעמיים לבושה בשום דבר בלי להיתפס, וכבר התחלתי להתבאס מזה. איך השותפה שלי לא יצאה, איך.

כמעט כבר יכולתי לשמוע אותה מדברת בטלפון ואומרת לחברה שלה "את לא מאמינה, אני יוצאת בלילה לעשות פיפי ורואה בחורה ערומה הולכת מולי ונכנסת לחדר של חוליאן", אבל לא היה לי מספיק מזל.

פעם הבאה אני אשלח לה סמס "נכנס לך ג'וק לחדר, צאי מהר". אז בטוח היא תצא.

כבר באוטו בדרך הביתה הרגשתי את זה מציף לי את חלל הבטן ולמרות ששום דבר מיוחד לא חיכה לי בבית לחצתי על הגז ועקפתי בלי הרבה סבלנות והוספתי איזו פרסה איפה שאסור, העיקר להגיע.

נכנסתי הביתה טעון אמוציונלית, סגרתי מאחורי את הדלת על מפתח והתיישבתי על המיטה. הידיים כבר בערו לי והראש שלי התפוצץ אז פתחתי בקבוק יין שזה משהו שמאוד מתאים לעשות אותו בשניים ומאוד סמלי שאני אעשה את זה לבד.

ישבתי ליד החלון והסתכלתי החוצה ואת השעות הקרובות העברתי במבטים ומחשבות.

חיסלתי את בקבוק היין וכמעט חפיסה שלמה של סיגריות, כתבתי שני שירים ודווקא מבעד למסך העשן והאלכוהול הדברים נראו לי פתאום הרבה יותר ברורים.

כל יום אני מתעורר ואומר תודה לאלוהים שיש לי שתי ידיים, שתי רגליים ושתי ביצים.

זה אולי נראה קצת מטופש להודות דווקא על עניין הביצים, אבל הכרתי פעם מישהו שהיתה לו ביצה אחת ותאמינו לי שזה לא נעים.

בדרך כלל אתה לומד להעריך משהו רק אחרי שהוא כבר לא נמצא, ובאמת התחלתי להעריך את מה שיש לי כשיום אחד ראיתי ששלוש מתוך חמשת הרגליים שלי לא קיימות יותר.

ידיים אף פעם לא נעלמו לי, אבל שברתי אחת מהן אז גם ידיים למדתי להעריך. אני זוכר שכשהורידו לי את הגבס הרופא הסתכל ואמר שהוא מאמין שיהיה בסדר, אז הסתכלתי עליו בחזרה ושאלתי אם אני אוכל לנגן בפסנתר. הוא אמר שאין בעיה ובעוד כמה ימים אני כבר אוכל לנגן, ואני אמרתי לו שזה מעולה כי תמיד חלמתי לנגן בפסנתר ולא היה לי כוח ללמוד.

אבל בלי קשר, נראה לי שנורא קשה להסתדר בלי שתי ידיים, שתי רגליים ושתי ביצים. אם אין לך ידיים אז אתה לא יכול להעיף זבובים שמציקים לך, אם אין לך רגליים אתה לא יכול לדרוך על ג'וקים שמתחבאים לך מתחת לארון ואם אין לך ביצים אז גם אין לך כבוד, חוץ מזה שכשאתה גומר בפעם השנייה אתה בטח כבר לא משפריץ שום דבר. פאדיחה.

אז נראה לי שיש לי סיבה די טובה להגיד תודה. ואני די בטוח שיש עוד כמה אנשים שמתעוררים בבוקר ומודים לאלוהים שיש להם שתי ידיים ושתי רגליים.

רק אל תשכחו את הביצים.