רק פעמים בשבוע .. סך הכול שש שעות.

זה המעט שאני יכול לתת בשבילם..

לא כול כך אכפת לי שהם "חריגים"

בשבילי הם חברים ..

ביום ראשון ורביעי אני מתנדב במועדון אקיי"ם.

מועדון לאנשים בעלי פיגור ותסמונת דאון,

תסמונת דאון זה שיש 24 זוגות כרו מוזנים במקום 23.

הם בני 25-40 ויש אחד בן 50 ..

אבל מתנהגים כמו ילדים בגן חובה.

גם בהתנהגות וגם בידע.

זה עצוב, זה קשה..

אבל שום דבר לא יותר טוב מאשר החיבוק שלהם

שמחזיר לך אהבה אחרי ההשקעה בהם..

התחלתי להתנדב מתחילת חג השבועות ..

סתם במקרה, הוזמנתי לשם חד פעמי,

אבל אם כול הבהלה, הייתה לי אליהם המון סימפטיה

ולא יכולתי להפסיק לבוא אליהם..

מאז אני מתנדב שם בקביעות.

א' אחד מחברי המועדון הוא אילם ולא יכול לדבר,

ובכול זאת מצאתי אני, כמו שאר חברי המועדון דרך לתקשר איתו..

ישנה במועדון בחורה בת 26 שמלבד לפיגור היא חולה במחלת נפש,ודיכאון.

מעטים הרגעים שאין דמעות בעיניה,

אבל פשוט צריך להיות איתה, ולהעניק לה צומת לב אין סופית.

מלבד הרגעים הקשים, הם החברים הכי טובים ואני אוהב כול אחד ואחת מהם.