שבוע מהיום חותם את סיפור פגישתנו..
נסעתי ללוות את המועדון בו אני מתנדב..
זה היה סיור בחווה חקלאית,
ישנה שם גם פנימייה,
שחלק מהעבדות בית ספר שלהם היא
לטפל לטפך ולתחזק את החיות והשטחים החקלאים.
התלווה עלינו מדריך נטול שיער שלראשו כובע בוקרים,
טילנו בשטחים של הירקות,
הייתי מאושר כי הם היו מאושרים,
ושהם מאושרים אני תמיד מאושר,
לאחר מכן הלכנו לחווה של הסוסים,
בעודנו מתהלכים ליד הסוסים שעסקו
ברביצה ולא התלהבו מפגישתנו השולית
הבחנתי בדמות לא רחוקה,
זאת הייתה בחורה יפיפייה אם פני מלאך רכות.
היה בה משהו נינוח ושלו,
ושפתיה היו פרוסות ללא דאגה בחיוך תמים.
התמכרתי עלייה.
לא הייתי בטוח שהיא הבחינה בי, למרות שמבטי לא סר ממנה לדקות ארוכות.
לאחר שהלכנו לאזור של שאר החיות
הבחנתי בה מאכילה בחן את האווזים,
התקרבתי בהיסוס, היא התכופפה כדי להאכיל עוד אווז לבנבן,
"שלום"
אמרתי, מנסה לשמור את קולי רציף ולא מקוטע.
"שלום"
היא ענתה בביישנות מלווה בחן ..
לא ידעתי מה להגיד אז עמדתי שם והסתכלתי עליה, והיא הסתכלה עליי גם.
לאחר שניות ארוכות של מבוכה, התכופפתי גם אני לכיוון האדמה,
ושנינו ביחד, בלי מילים, האכלנו את האווז
שנהנה מצומת הלב הייחודית שניתנה לו משני אנשים שלראשונה נפגשו.
אחר כך, שהמטח התפזר לו במקצת, היא לקחה אותי לכיוון הכבסים,
התפעלתי מזה שלכול כבשה יש שם..
והיא בחינניות דקלמה את שם של כול הכבשים בלי קיפוח של אף אחת.
היא הייתה מיוחדת, איתה דיברתי על כול מיני נושאים ואפילו לא ידעתי את שמה.
ההתייחסות שלה לכול חייה ונתינת האהבה שלה אליהם גרמה לליבי לפעום בחוזקה.
לא חשבתי שמתישהו אני יצטרך לעזוב את החווה ולהיפרד ממנה,
אבל זה אכן קרה.
האוטובוס שלנו הגיעה וההינו צריכם לעזוב,
לא ידעתי איך אני יוכל להיפרד ממנה..
כולם כבר חיקו באוטובוס,
היא עמדה בראשה הגבעה,
עליתי אליה וחששות הציפו את ליבי.
"אז... ביי"
אמרתי קצרות,מפחד להביט בעינה,
"ביי" אמרה, וענייה הירוקות נצנצו.
"איך קוראים לך" עזרתי אומץ ושאלתי אותה".
היא קירבה את פיה על אוזני ולחשה לי..
התחלתי לרדת במורד הגבעה,
המחשבה שלעולם לא יראה אותה שוב גרמה לי לקפוא במקומי
עליתי בחזרה נעמדתי קרוב כול כך עליה עד שיכולתי לשמועה את נשימותיה.
הסתכלתי לה עמוק בעיניים והצמדתי את שפתי למצחה, לזמן שנראה כמו נצח.
ירדתי את הגבעה ושכמעט הייתי ליד האוטובוס הבטתי אחורה,
היא חייכה אלי, חייכתי עלה בחזרה ועליתי לאוטובוס.
ניסיתי להביט בה דרך החלון,
אבל היא..
כבר לא הייתה שם.
