נמאס להתחבא ..

נמאס להסתתר מאחורי מסכות,

נמאס לרדוף אחרי תהילה,

היא תמיד הייתה לידי,

אבל לא התייחסתי עליה.

נמאס שקראים בשם שלי

מהקצה השני של הרחוב

ואני לא עונה..

למה?

ממה אני מפחד?

מהשם שלי?

מאיך שקוראים לי?

מעצמי?

עכשיו אני רגוע..

עכשיו אני שלם אם עצמי..

עכשיו אני פשוט אני..

ולא משהו אחר,

הם לא מכירים אותך/הראל מויאל:

יש ימים בגשם שהכל נראה אפור החזאי אומר שהתחילו הסופות והזמן עובר כי גם הוא רוצה לברוח מכאן. הם אומרים המסר זה לא מה שחשוב עכשיו "העיקר הכסף העיקר תהיה כוכב" אז אתה שותק גם שבא לך לצעוק עד שיכאב

כי במקום שזרעתי בו עצב גדל לו חיוך הם מסתכלים על זה הפוך או סתם בעצם הם לא מכירים אותך לא הם לא מכירים אותך

בימים האלה אתה גר בתל אביב בלי אישה או כלב "לא רצית להקשיב" אז אתה כותב על כל מי שניסה להטיף

והם אומרים לך תכתוב קצת מנוכר תכתוב כמותם תכתוב על המחר תכתוב על עצב , שנראה לך מוכר לא הם לא מכירים אותך.