לפני יומיים יצא לי לדבר אם בת כיתתי.

אף פעם לא ההינו ביחסים קרובים,

משהו כמו שלום שלום, לא יותר מזה.

בשיחה עצמה, שניניו יכולנו לדבר ברוב פתיחות עצם העבודה שזאת הייתה שיחת אינטרנט.

 קל יותר להיפתח ולדבר על הדברים האמתיים שאתה עומד מול מסך ולא מול עיניים.

נוהר,

אני יודע שאת קוראת כן [אנערף מאיפה יש לך ת'בלוג]

ורציתי שתדעי שהיה לי מאוד כיף לדבר איתך,

גיליתי בך צדדים חיובים שמעולם לא ידעתי שקיימים בך.

וכן.. היה לי חושב לכותב את זה בבלוג..

ולנשוא אחר...

הרו שני מקרים מזוויעים בבית סיפרנו..

שני מקרים בשבוע אחד...

הראשון:

תלמיד בית הספר, גדול ממני בשנתיים,

נסע לפני סיום יום הלימודים בבית הספר אם אחד מבוגרי בית הספר אל כיוון ביתו.

הוא לא שם חגורת בטיחות,

בדרך משיאת התנגשה בהם, הוא עף מהאוטו.

כול זה ממרחק כמה מטרים מביתו.

הוא נעשה צמח..

לפני כמה ימים ניתקו אותו ממכונת ההנשמה.

חיוו נגזלו ממנו בגיל 16!

המקרה שני:

תלמידה מהשכבה שלי, בת 14 נאנסה בשטח בית הספר בזמן שבכיתתה העובר שעור.

היא נאנסה אונס קבוצתי על ידי שלושה ילדים.

שניים מהשכבה שלנו, ואחד מי"ב.

שני המקרים האלו היו בשבוע אחד,

 ודווקא בשובע הזה בית הספר מקבל פרס לחינוך ממשרד החינוך.

אני רגיל לשמוע על מקרים כאלה בלי סוף בחדשות,

אבל שזה מגיע לאנשים שאתה מכיר,

לאנשים שאת נמצע איתם ברוב זמנך,

אתה לא יודע איך להתמודד אם הדברים.

מקווה שנדע ימים טוב מאלה...

זיו...