כמו שכתבי בפוסט הקודם, שבוע לא קל עברתי.

שני מקרים תקפו את בית ספרי,

שני מקרים שגורמים לשנות את החשיבה,

גורמים לך להחליט החלטות קשות, נחרצות וגורליות.

ולהבין מה באמת חושב לך בחיים,

 מי קרוב עלייך עכשיו, ומי היה קרוב עלייך פעם.

בפוסט הזה אני יחשוף את הרגשות הכי חזקים שלי

ואיך שהם באים לידי ביטוי בשירה/כתיבה.

-          -       -        -

תערוכה של 100 כיסאות הוצגה בירקון.

של מיטב האומנים בישראל.

בחרתי שנים מהם שקשורים לכול נושא.

#1-

"תמיד אבטח בו"

נעלמו המילים

הסיוט הגדול התנפץ בפניים,

מרכינה את הראש, סופרת ימים

עבר כבר שבוע, נשאר עוד תמיד.

תמונות קטועות  עולות,

נגיעות ידיים,חיכוך האגן שריפה בעיניים,

איך את גופי הצמיד לקיר

לא יכולתי להתנגד, לא הצלחתי להעיד,

על כוח, או שליטה,

הכול נע סביב מערבולת של אי ידיעה.

שום דבר לי לא עוזר

העלבון מציף בי וחוזר,

פסקו השאיפות לעתיד,

שרדתי שבוע,

                נשאר רק עוד תמיד...

- - - - - - - - - - - -

הקטע מדבר על האנוס שעבר על ילדה מהשכבה שלי.

על זה שהיה לה חבר [או לפחות מה שהיא חשבה שזה]

עד שהוא התחיל לאנוס אותה,

ולא סתם אונס, אלה אונס קבוצתי, אם עוד כמה מילדי השכבה.

היא שרדה שבוע אחרי האונס ומנסה להשתקם, אבל החששות והפחדים יציפו אותה לתמיד

בחרתי בכיסא הזה:

הסיבה לבחירת הכיסא הזה הוא שדבר כמו אונס יכול להשיר צלקות לחיים,

יכול להיות שהיא לא תרגיש יותר בנוח בשום מקום ובשום מצב,

או במילים פשוט יותר, היא לא תמצא את המקום שלה, היא לא תרגיש שייכת.

סיבה נוספת היא,

אולי היא לא סמכה מספיק על עצמה ובחרה להישען אל מישהו דומה,

כמו שהכיסא בחר לעשות,

היא לא חשבה שהעניין ייגע כול כך רחוק,עד ניצול מיני.

#2 -

"חבל על ציפייה מגיעת",

הכול צריך להיות זמין, נוח, וקל לקחת,

"אין מה לחשוב על אחר כך, נתמקד בהווה",

עתיד כבר יגיע אני יהיה מרוצה.

לאוטו עלה בלי שום ידיעה,

שהמוות קרב מנסיעה ארורה.

חגורה? למה צריך?

הכול כדי להיות גבר, בפני מי להשוויץ?

תתעורר ומהר! הכביש הוא לא מעודן,

הוא כאן כדי למחוק אנשים,

שבדמם שילמו כדי ללמד אחרים.

הביתה רצה להגיע,

להגיד שלם לאבא, ולתת חיבוק לאמא,

אך משאית "דרסה" את חלומותיו לעתיד,

נער בן 16 וקצת נלקח לתמיד.

השאיר אחריו מצבה וברח לשחקים,

לסיפור הזה אין סוף טוב חברים.

נשארו רק הורים שבוכים

אם כעב רב, געגוע ותקווה עבודה,

חלומות,חברים

                    וחגורה יתומה

- - -

כמו שכתוב, נער בן 16 נהרג מתאונת דרכים.

אילו היה שם חגורת בטיחות, היום הוא היה איתנו.

שני חבריו שהיו במכונית יצאו אם מכות יבשות, שניהם שמו חגורות.

הכיסא החלול הזה, מסמל לנו המון דברים

בעיקר את חוסר העונים של המשפחה.

מה להגיד ששואלים אותם כמה ילדים יש להם..

מה הם יגידו?

שניים... או שלשולה?

האם להשאיר מקום בשולחן האוכל?

השאלות האלו נשארים במסגרת השאלה בלבד.

אנשים יקירים!

אל תחסכו בסימני אהבה,

נשיקות,חיבוקים, כול דרך הבאה של אהבה.

יום יבוא ותצטערו שלא הספקתם להגיד יפה שלום.

חברים נופלים לנו בין הידיים

אנשים חומקים לנו מהעולם

תתעוררו, האנשים הטובים הולכים מהר מידי!!!!