היה זה אחד מימו החורפים של ינואר.
סיוון התארגנה לצאת מביתה
בחוץ נשבו רוחות חזקות.
היא שלפה מהארון הגבוה את המעיל, זה שהיה שמור לימים הקרים במיוחד.
התבסמה קלות, ענדה את השרשרת שקיבלה ליום הולדה האחרון
ויצאה מביתה.
הרחוב שמם, לא הייתה בו נפש חיה.
הרוחות החזקות העיפו את העלים שנשרו מהעצים.
פח ממתכת נפל מהרוח ועשה רעש צורמני.
סיוון קפאה במקומה,
סורקת את הסמטא החשוכה.
חתול שחור עבר לידה וילל את זעקתו לעולם.
אחרי הדרך הקצרה שנראתה כמו נצח הגיעה סיוון לבית הקולנוע.
חיפשה בענייה את הבחור שקבעה איתו להיפגש, אך הוא איננו שם.
"ודעי יגיע עוד מעט" חשבה לעצמה סיוון.
הרי הקדימה ב-5 דקות.
אחרי 20 דקות של ציפייה מיגעת התרגזה סיוון.
"אך זה שבחור קובע איתי לדייט ולא מגיע"?
רגליה כבר פנו לעבר שער היציאה אך החליטה להישאר בפנים.
כרטיס כבר היה לה אז למה לא להישאר לסרט?
הסרט כבר התחיל, אז הקופאית הסכימה לתת לה החזר כספי כדי שתוכל ללכת לסרט אחר.
היה זה 11 בלילה, ובקולנוע הוקרן רק סרט האימה החדש של אחד מהבמאים המבולים.
היא לא אהבה כול כך סרטי אימה, אבל היה לה חבל לבזבז את הכרטיס.
הצצה חטופה בשעון, הסרט מתחיל עוד כ-5 דקות.
סיוון הכלה לכיוון השירותים, עמדה מול המראה וסידרה את סערה
כתם דם בפינת המראה משך את צומת ליבה.
לפתע ראתה סיוון דרך המראה דמות מתקרבת,
היא הסתובבה במהירות וראתה אישה ארוכת רגלים,
לבושה בשמלת עור שחורה אם מחוך צמוד שספק אם אפשר לנשום איתו.
היה לה שיער שחור וחלק שהגיע לה עד התחת, ואודם בצבע אדום חזק
שהזכיר את טיפות הדם שהיה מרוח על המראה.
האישה המזורה חייכה על סיוון חיוך ממזרי ונכנסה לתוך תא השרתים.
שסיוון נכנסה לתוך הקולנוע הפרסומות כבר החלו.
אחרי מספר דקות החלו גם הסרט.
אולם הקולנוע לא היה מלא, משהו כמו 10 אנשים.
סיוון שקעה בטוח הסרט שלפתע שמעה משיהו קורא בשמה.
היא הסתובבה מבוהלת וחיפשה מי קורא בשמה,
היא ראתה ששורה מאחורה יושבת האישה המזורה שראתה בשירותים,
אורות המסך השתקפו וריצדו על פניה.
"כנראה שאף אחד לא קרא לי" חזרה סיוון להיות שקועה בסרט.
אחרי מספר דקות הרגישה סיוון שמישהו מלטף את שיערה.
היא קפאה במקום ולא העיזה להסתכל אחורה.
זאת הייתה אותה אישה ממקודם.
הליטופים היא חלשים ומצמררים.
סיוון ניסתה בכול כוחה להתעלם ולהתרכז בסרט.
הדמות המרכזית כתבה משהו, וגופה רכן על שולחן עץ ישן
כשהרוצח התקרב עליו וסכין בידו.
צליל ההפסקה הקפיץ את סיוון ממקומה והיא מיהרה לצאת החוצה.
היא חיכתה להזדמנות שתוכל לברוח מהליטופים שלא פסקו.
אך הגברת המסתורית הקדימה אותה,
היא הישענה את ידה על המשקוף של הדלת וחסמה לסיוון את דרך היציאה החוצה.
"היי סיוון, איך הסרט חמודה"
אמרה האישה במתק שפתיים
"מ..ממ. מאיפה את יודעת את השם שלי?"
גמגמה סיוון...
אך האישה המסתורית לא ענתה והלכה.
סיוון הלכה לכיוון מכור הפופקורן.
"אז מה בשבילך סיוון"
שאל המוכר,
"סיוון" קראה שוב האישה המסתורית.
"סיוון" "סיוון" "סיוון" קראו כול האנשים לעברה.
היא הרגישה כול כך קטנה ומסכנה.
" מאיפה כולכם יודעים מה שמי ?!? "
סיוון צרכה בכול הכוח....
היא רצה הכי מהר שיכלה לכיוון ביתה.
שנשימתה חזרה לפעום בסדירות היא הביתה בעצמה במראה.
הבחינה בשרשרת שהייתה תלויה על צווארה.
הורידה אותה, וזרקה עמוק לתוך הפח.
מסכנה!
אל תלכו אם שרשרות כאלה:
חברים יקרים!
הוא עבד על זה שעות! בן דודי היקר הכין סרטון בתוכנה Pivot
והנה הקישור לסירטון!
מ-ב-צ-ע-!
בין כול אלפי התגובות שהולכים להיות לפוסט הזה XD
יגרלו שתי מגבים שיקבלו כפתור לינקוק מעוצב לבלוגם!
כן כן! כפתור לינקוק מעוצב לבלוגם!
עד כן להיום.
שלכם:
זיו שחרמן על אייס-קפה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
תם ונישלם הפוסט הארוך הזה,
