שבוע מהיום חותם את סיפור פגישתנו..

נסעתי ללוות  את המועדון בו אני מתנדב..

זה היה סיור בחווה חקלאית,

ישנה שם גם פנימייה,

שחלק מהעבדות  בית ספר שלהם היא

לטפל לטפך ולתחזק את החיות והשטחים החקלאים.

התלווה עלינו מדריך נטול שיער שלראשו כובע בוקרים,

טילנו בשטחים של הירקות,

הייתי מאושר כי הם היו מאושרים,

ושהם מאושרים אני תמיד מאושר,

לאחר מכן הלכנו לחווה של הסוסים,

בעודנו מתהלכים ליד הסוסים שעסקו

ברביצה ולא התלהבו מפגישתנו השולית

הבחנתי בדמות לא רחוקה,

זאת הייתה בחורה יפיפייה אם פני מלאך רכות.

היה בה משהו נינוח ושלו,

 ושפתיה היו פרוסות ללא דאגה בחיוך תמים.

התמכרתי עלייה.

לא הייתי בטוח שהיא הבחינה בי, למרות שמבטי לא סר ממנה לדקות ארוכות.

לאחר שהלכנו לאזור של שאר החיות

הבחנתי בה מאכילה בחן את האווזים,

 התקרבתי בהיסוס, היא התכופפה כדי להאכיל עוד אווז לבנבן,

"שלום"

אמרתי,  מנסה לשמור את קולי רציף ולא מקוטע.

"שלום"

היא ענתה בביישנות מלווה בחן ..

לא ידעתי מה להגיד  אז  עמדתי שם והסתכלתי עליה, והיא הסתכלה עליי גם.

לאחר שניות ארוכות של מבוכה, התכופפתי גם אני לכיוון האדמה,

ושנינו ביחד, בלי מילים, האכלנו את האווז

שנהנה מצומת הלב הייחודית שניתנה לו משני אנשים שלראשונה נפגשו.

אחר כך, שהמטח התפזר לו במקצת, היא לקחה אותי לכיוון הכבסים,

התפעלתי מזה שלכול כבשה יש שם..

והיא בחינניות דקלמה את שם של כול הכבשים בלי קיפוח של אף אחת.

היא הייתה מיוחדת, איתה דיברתי על כול מיני נושאים ואפילו לא ידעתי את שמה.

ההתייחסות שלה לכול חייה ונתינת האהבה שלה אליהם גרמה לליבי לפעום בחוזקה.

לא חשבתי שמתישהו אני יצטרך  לעזוב את החווה ולהיפרד ממנה,

אבל זה אכן קרה.

האוטובוס שלנו הגיעה וההינו צריכם לעזוב,

לא ידעתי איך אני יוכל להיפרד ממנה..

כולם כבר חיקו באוטובוס,

היא עמדה בראשה הגבעה,

עליתי אליה וחששות הציפו את ליבי.

"אז... ביי"

אמרתי קצרות,מפחד להביט בעינה,

"ביי" אמרה, וענייה הירוקות נצנצו.

"איך קוראים לך" עזרתי אומץ ושאלתי אותה".

היא קירבה את פיה על אוזני ולחשה לי..

התחלתי לרדת במורד הגבעה,

המחשבה שלעולם לא יראה  אותה שוב גרמה לי לקפוא במקומי

עליתי בחזרה נעמדתי קרוב כול כך עליה עד שיכולתי לשמועה את נשימותיה.

הסתכלתי לה עמוק בעיניים והצמדתי את שפתי למצחה, לזמן שנראה כמו נצח.  

ירדתי את הגבעה ושכמעט הייתי ליד האוטובוס הבטתי אחורה,

היא חייכה אלי, חייכתי עלה בחזרה ועליתי לאוטובוס.

ניסיתי להביט בה דרך החלון,

אבל היא..

כבר לא הייתה שם.

ילד?!

לא סיכמנו שאני מסוכנת מידי בשביל שתתן לי את הסיסמא שלך? חח

איזו טעותתתתת

אני בטוחה שכשתכנס לבלוג שלך תהיה לך הפתעה

(כןכן... הצלחתי להגדיל את הלוגו שלך :P...ילדת קסם שכמותי)

_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _

עכשיו כמה מילים שלא יצא לי להגיד לך, אני מאמינה שזה המקום הטוב ביותר;

דבר ראשון,אתה כותב מדהים! ואתה מודע לזה.

דבר שני,אתה רוקד מהמםם ואני רצינית בקשר לזהה!

אתה ילד מקסים וגם מעצבן כשצריך XD

אתה צריך להיות גאה בעצמך...=]]

והכי חשוב,אל תתן לאפ'חד להוריד לך את הביטחון

(אתה יודע למי אני מתכוונת) כי אני אכנס בו חזק חזקק.

כמה מילים חסרות כל ערך ומשמעות לא צריכוות להזיז לך :)

אוהבת תמידדד ומתגעגעת

=נועם=

כנס הלהטוטנות 2007 חופש גדול הסתים אם שרירים תפוסים.

על מה שהיה,

על הנלמד,

ועל ילדים טפילים שחושבים שלהכניס את הפלאפון שלך

 בשלוש בלילה לתוך בקבוק קוקה קולה זה נחמד,

תשמעו זה עתה.

זה התחיל בחמישי בבוקר,

בעודי רץ  סחור וסחור אם מפלי תיקים בתחנות המקומיות של תל אביב

מחפש את ההסעה  המאורגנת למקום הכנס הצפוני...

כמובן שמצאתי אותה לא אחרי שבני דודי [שגם הצטרפו עלי לכנס]

לקחו אותי  לטיול בכול רחבי תל אביב

שבסוף הסתבר שההינו צריכים לחצות כביש מיותם! 

ההסעה המאורגנת לכנס:

לא יותר מאשר מיניבוס מאורך וצר,

שתוכנן להכיל ג'אגלרים מאזור המרכז צפונה.

כנראה שמארגני האירוע לא לקחו בחשבון את כמות התיקים המכופלת שתיסחב בחמלה.

וכך נסחבנו שלוש שעות נסיעה בטוח מיניבוס בגובה שתי מטרים אם מזבדות שהתמקמו

על ראשנו, כתפנו, מושבנו, במעבר,בחיכוך אם הגג, ביציאת החירום ובעד מקומות לא שיגרתים

שמעולם לא הייתם מעלים בדעתכם שקיימים במיניבוסים תמימים.

תנאים כאלה היו ודאי מספקים את חבורת הסחבות הישנה של אב הבית,

אבל אותנו? ודאי שלא.

אבל מכרים אתם אותי בתור אדם ששמח בחלקו,

או כמו שאימי נוהגת להגיד: "תמיד הדשא של השני ירוק יותר"

ובניסוך עדכני ומשופר:

"כול דשא ירוק, דושן בזבל ירוק".

אחרי הנסיעה המעיקה, הגענו חבולים ומשפשופי עיניים ל"כפר  יהושע" [שם התקיים הכנס"]

אני יעצור את רצף הכתיבה של הפוסט על מנת להסביר לקוראים התמהים את פרוש המילה ג'אגלינג.

אז מי שלא יודע..

"ג'אגלינג", ["להטוטנות"  בעברית] מה שרבים מכנים ליצנים וזה טעות מגוחכת.

זה מספר רחב של כלים [כדוריים, דיאבלו, עלות, פוי, וכ"ו] שנזרקים ומעופפים באוויר,

בצורות שונות ומקוריות. בשביל לג'אגלן צריך חופן נדיב של קורדי-נציה ותרגול אין סוף.

אבל ג'אגלינג הוא תחביב ותיק אצלי שלמדתי אם עצמי שנים רבות מספר.

 [לכוך מגוגל]

הכנס הוא לא הראשון במספר,

זאת היא מסורת רצופת שנים בישראל.

בתחילת הכנס עושים ג'אגלינג, בהמשך גם עושים ג'אגלינג,

בסוף הכנס עושים ג'אגלינג והשיא של הכנס עצמו, הוא לעשות ג'אגלינג!

זה מעין מפגש, כמו מפגש ישראבלוג שכזה,

רק שכול הג'אגלונרים נפגשים לשלושה ימים ומג'אגלרים

למשך שלושה ימים.

חלק מממטרת הכנס, היא להכיר אנשים חדשים מאותו התחום.

חייב אני לציין..

יש לי קושי בהיכרויות.

כמו שזה נשמה, קשה לי להכיר אנשים חדשים.

זה לא שאני שופט אנשים לפי איך שהם נראים,

ובכלל אני לא בן אדם שהולך לפי סטיגמות,

פשוט יש לי עצירות כזאת ללכת ולדבר איתם ככה סתם.

ובכלל מסיבה אחרת שרק אני יודע אותה.

אבל ג'אגלונרים הם אנשים חביבים, אם הסתכלות שונה על החיים,

יותר היה לי קל לצור איתם קשרים.

כך עברו להם שלושת הימים.

אני חייב לציין, היה כנס משהו "בן זונה"

 - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

וזה בדיוק הנושא השני שאני רוצה לדון בו היום..

תופעת ה"בן זונה" היא תופעה חריפה שצריך להפנות עליה אצבע מאשימה!

מצד אחד זה כללה:

מה כללה בלהיות בן?

[חוץ מזיקפות בוקר,   שפשפות במפשעה, וכדורי רגל שמכוונים למקומות שלא הייתם רוצים שהם היו מכוונים עליהם]

ומה כללה בלהיות זונה?

[חוץ מקליינטים של דפוק וברח, או שאת נתקעת במשמרת אם הבוס שלך

שבמקום לשלם נותן לך קידום,

או שהבן שלך הוא לא סתם שופט עלה  של בני סכנין]

תגידו לי מה?

ומצד שני?

זאת מילת פאר הנועדה  לתאר שמחה, הצלחה, לבלוב,

התקבלות לצוות בידור בבת מלון שלושה כוכבים ברמלה..

 ושוב אתם משתמשים במילת הגני הזאת,

רק בגלל שהבן של השכנה ירק לכם בקערה של הקורנפלקס..

ומדוע?                         

השאלה העולה ללא תשובה מוצקה בסלע!

אם ישראל לדורותיו יחדל ויפסק אם גידופי החרפה הללו,

הם מובלים להרמת גפיים מיותרת!

ביחד! כולנו יכולים

וכדי ביזיון וקצף למי שימיך בדרך זו..

שלכם:

-אייס-קפה [אם תוספת נדיבה של קופאין] -

לקום בכול בוקר.

להיות עצמך.

 להשתחרר מהעוצר  להיות מאושר,

להיגמל מהפחד,

לנסות, להעיז,

ואז גם העצב יראה קצת עליז.

להפסיק להגיד "אני לא מסוגל",

כי יכולות רק בראש מתמקמת.

להיות ספונטאני עצמאי משוחרר,

ואז גם הנפש זוהרת.

היגמלו ממשחקים של כוח,

כי האגו חזק מהלב והמוח.

עשו מה שגורם לכם לשמחה,

ועד משהו קטן שגם לחבר יהיה חיוך של תקווה.

תהיו עצמכם,

ואל תשתנו  בשביל אף אחד,

זכרו שחיוך שבווה כמו זהב.

עדיף בראיות מאשר שקים של כסף.

חופן תקווה ואהבה מתמשכת.

ושוב,  תהיו שמחים, התרחקו מהפחד,  

ואז תראו אך השמש זורחת .

הריעו לי חברים!

לא בכול יום מאחד מימי החופש העייפים אני קם ברבע לשבע בשביל עבודה מיגעת

בחור ללא שם! 

עצי רימון?

ואללה יופי.. דווקא עבודה כזאת ששתי לעצמי?!

 והתשובה היא כן..

ותאמינו לי, זה לא קל..

אבל מה לא עושים כיום בשביל עוד פרוטה שתממן לי את המחשב העתידי שלי!

אהם אהם..    

שחברי הקרובים שמעו עליו ולא מילה..