ומה אספר לכם חברי?
השבוע האחרון עבר עלי כמו אוגר סיבירי שבוחר באקראי להשתין עלייך בדיוק כשאתה
מתקדם בכבדות לעושת לו טובה.
שבוע רציף מאורות ותקריות,
חלקם לחיוב וחלקם לשלילה
הכול התחיל לפני שבוע,
שעוד ההייתי תמימים,
חשבתי שלצום זה לא מספיק,
רציתי היטהרות נפש..
בלי טלוויזיה, בלי מחשב, בלי שאר מכשרים מכנים שפועלים על ידי סוללות גנובות,
בלי אוכל [או לפחות רק ירקות ומים]!
לשבוע שלם!!!
איך שרדתי אתם שואלים?
היה קשה, היה מתיש, היה מפרך,
אבל....
היה שווה את כול הסבל האכזרי הזה.
[או שלא]
אחרי שכבר הסכמתי אם עצמי ששלושת המילים:
"אובססיבי", אני" ו"מחשב"
מתאימות אלי כמו שרשרת חיי מוזהבת הענודה
בחן על צברו של מושיק אפיה.
אמרתי:
"למה לא ננסה שבוע בלי מחשב?"
בעוד שגיחוך קל עולה בגרוני,
ביטלתי לזכותי גם את שירותי הטלוויזיה, נגן הקבצים היה מושבת,
והטלפון הנייד היה מוגף במגירה הקטנה.
[חוץ מאיזה עניין דחוף שההיתי צריך לסדר *_~]
היום הראשון עבר בעליצות ובששון,
אני לא אשקר, ואגיד שהמחשב שעמד על מולי קרץ לי פה ושם.
מה שגרם לי להגיע להסכמה עם עצמי,
כול יום אני ישהה פחות ופחות מהיום הקודם מול המסכים,
וככה אני יצליח להיגמל.
[ככה גם נרקומנים נגמלים, ראיתי את זה באיזה סרט].
בכללי, היה שבוע נחמד..
הצלחתי להתקרב יותר על עצמי.
מקווה שיצא לי לעושת עוד שביתות טכנולוגיה בעתיד.
לפני יומיים יצא לי לדבר אם בת כיתתי.
אף פעם לא ההינו ביחסים קרובים,
משהו כמו שלום שלום, לא יותר מזה.
בשיחה עצמה, שניניו יכולנו לדבר ברוב פתיחות עצם העבודה שזאת הייתה שיחת אינטרנט.
קל יותר להיפתח ולדבר על הדברים האמתיים שאתה עומד מול מסך ולא מול עיניים.
נוהר,
אני יודע שאת קוראת כן [אנערף מאיפה יש לך ת'בלוג]
ורציתי שתדעי שהיה לי מאוד כיף לדבר איתך,
גיליתי בך צדדים חיובים שמעולם לא ידעתי שקיימים בך.
וכן.. היה לי חושב לכותב את זה בבלוג..
ולנשוא אחר...
הרו שני מקרים מזוויעים בבית סיפרנו..
שני מקרים בשבוע אחד...
הראשון:
תלמיד בית הספר, גדול ממני בשנתיים,
נסע לפני סיום יום הלימודים בבית הספר אם אחד מבוגרי בית הספר אל כיוון ביתו.
הוא לא שם חגורת בטיחות,
בדרך משיאת התנגשה בהם, הוא עף מהאוטו.
כול זה ממרחק כמה מטרים מביתו.
הוא נעשה צמח..
לפני כמה ימים ניתקו אותו ממכונת ההנשמה.
חיוו נגזלו ממנו בגיל 16!
המקרה שני:
תלמידה מהשכבה שלי, בת 14 נאנסה בשטח בית הספר בזמן שבכיתתה העובר שעור.
היא נאנסה אונס קבוצתי על ידי שלושה ילדים.
שניים מהשכבה שלנו, ואחד מי"ב.
שני המקרים האלו היו בשבוע אחד,
ודווקא בשובע הזה בית הספר מקבל פרס לחינוך ממשרד החינוך.
אני רגיל לשמוע על מקרים כאלה בלי סוף בחדשות,
אבל שזה מגיע לאנשים שאתה מכיר,
לאנשים שאת נמצע איתם ברוב זמנך,
אתה לא יודע איך להתמודד אם הדברים.
מקווה שנדע ימים טוב מאלה...
זיו...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
