|
| 5/2009
play with me
אני פשוט לא רוצה לשמוע.
לא רוצה לשמוע כלום.
לא את השמחה שלה, והדאגה שבה, לא את הגאווה ולא את העצבים.
לא רוצה לשמוע, ואין בכלל ספק אם אני רוצה להקשיב.
כי זה מרגיש מזעזע,
ומגעיל,
ומנכר.
ולחשוב שאני מוכנה לתת בשבילך כל כך הרבה בכל פעם שאת מתנדנדת על החבל העגום והמשופשף שלך.
ויש פעמים שאני מייחלת לנפילתך,
כדי שבאמת תכירי בתקומה.
או שתקבלי סטירת לחי מהסובבים אותך, כזו שתגרום לבהונות שלך לעשות סיבוב של אלף שמונים מעלות על החבל הזה שלך,
שלאחר שלושת הסיבובים האלו, תמצאי את עצמך מגוחכת מרוב תמהון.
ומרוב תמהון, תחפשי עצות מסביב, ותקשיבי לביקורות, תהיי מוכנה לעזור, לתמוך, ולהקשיב לכל.
אבל כשתקבלי עוד סטירה, שהפעם תסובב אותך רק שלוש מאות שישים מעלות, תשמעי את הזלזול מפיהם של אלו שביקרו אותך בעוד את עזרת להם.
ברגעים שאני באמת מאוכזבת, הייתי גם מייחלת לכך שתישארי לבד.
אבל ביננו,
אני בחיים לא אשאיר אותך לבד.
כי אני אוהבת אותך,
ולא משנה כמה אני אשבע לעצמי שלא להקשיב לך אחרי ששוב את מראה לי כמה את אכזרית,
אני תמיד אחזור להקשיב.
אני מאחלת לך כל טוב.
נטע
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: