אזהרה! פוסט זה נכתב ברגעים של חשיבה, מאמץ נדיר מצץ מוחה הלא קיים של הכותבת. כל נזק הנגרם לקורא (שגם הוא לא קיים אגב. ) לא באחריות הכותבת כי גם לה אין מושג על מה היא כותבת.בנוסף, פוסט זה הוא פוסט משעמם שבו הכותבת דנה על חייה ביסודי. כמו כן, היא מהרהרת באופן כללי על כל התדמיות שהיו לה ( בערך ) במהלך חייה הארוכים והמרתקים, כך שאי אפשר לצפות לעיניין גדול בפוסט זה.
לאחרונה מצאתי את עצמי חושבת. מקרה נדיר למדי אז תקשיבו.
לאחר שמצאתי את ראשי שנחתך ( ואף אחד לא מתעניין בו כמובן ),
התחלתי להרהר בדברים חשובים לראשונה.
להלן הירהורי:
מכיתה א' עד ד', הייתי תלמידה מזן החננה-חביבת-המורים. הוכחתי את חוכמתי במלוא תיפארתה כי אז היא עוד הייתה קיימת בכלל.
ילדה לתפארת מדינת ישראל שהייתה מושא להעתקת שיעורים.
כשאיחדו את הכיתות שלנו נהייתי יותר מידי כמו כולם. ולא, הכוונה היא לא לפקאצה, הכוונה היא ל-לא חננה. ומאז בעצם כמעט כל המורים כבר לא בדיוק חיבבו אותי. ידעו שאני חכמה ( בערך ) אבל כעסו שאני לא מראה את זה. רק המורה לאנגלית שאצלה באמת ידיעותי החריבו גבולות, המשיכה לעשות לי פרוטקציות.
בכל ימי חיי קיבלתי רק מכתב אחד. חלק יטענו ( אה, בעצם, כולם בערך יטענו ) שזה כי עשו לי פרוטקציות. חלק לא יטענו.
בכיתה ו' המורים ( כמו אנשים רבים אחרים ) כבר לא אהבו אותי כל כך ( שוב, כמובן חוץ מהמורה לאנגלית ).
כשאני מהרהרת בכך, זה כי למרות שהתעודה שלי הייתה הכי טובה בכיתה ( אימרה חננית למדי.. אבל מילא. ), לא הקשבתי בשיעורים, והרבצתי לכל מי שהעז לעצבן אותי אפילו קצת.
לאט לאט אנשים התחילו להסתתר מאחורי. אפילו ספיר, שהייתה ועדיין ידועה כילדה שלא מפחדת. באותה תקופה, נפתחה כיתה ה' טיפולית.
למרות שהם היו יותר קטנים מאיתנו, משום מה כולם פחדו מהם. אך המנהיג של הכנופיה המנוולת הזאת, היה ללא ספק סני.
אלוהים יודע למה הוריו החליטו להתעלל בילד ולתת לא שם כזה אומלל, אבל למרות השם, אפילו המורות פחדו ממנו. יום אחד ערס בן כיתתי רב איתו ואחר כך ספיר ירדה עליו, כי הילד מהכיתה שלי מתיימר להיות קשוח ומאגניב אבל זה לא כל כך הולך לו, וכתוצאה מכך הוא כמובן חלש בהחלט. סני התחיל לזרוק עליה כיסאות והיא ברחה ונכנסה לשיעור אנגלית מפחדת והכל.
היא הלכה למורה להגיד לה שסני ירק עליה ואם היא יכולה ללכת לשטוף. כמובן שהמורה שלחה אותי איתה.
כשהגעו לשירותים סני נכנס לשם וניסה לשפוך עליה מים. המורה שלו לא עשתה כלום אז תפסתי את היד שלו וסובבתי אותה קצת.
ספיר סיפרה על זה לכל השולחן ומאז הייתי הילדה היחידה שעמדה מול סני.
מאז כולם באו להתחבא מאחורי. אבל עכשיו הגענו לכיתה ז' וכמובן שנורא כיף לי עם השביתות והכל, אבל עכשיו יש תלמידה אחת שמאיימת על מעמדי כמגינת הכיתה וזה מאוד לא מוצא חן בעיני.
אני אאלץ להתחזק.
כמובן שיש עוד ילדה אחת שהחליטה שהיא יותר טובה ממני בכדורגל. כאן, יעל, אני מבקשת ודורשת ממך שתצאי להגנתי לפחות בנושא זה, מכיוון שאת היחידה שראית את הגול היפיפה להדהים שלי מול אה.. אה.. קבוצה שאפילו אני לא זוכרת את שמה ואני שיחקתי נגדה..
כאן תם פוסט מלא מחשבות מגוחכות זה, שכמובן שהשקעתי בו הרבה מחשבה בשונה מהרגיל.
נועה חסרת הראש ( אני שוקלת לאמץ את הכינוי הזה עכשיו, מכיוון שהראש שלי רק מחובר אלי בסלוטייפ ולא מחובר לגמרי. )
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גרב דק.