אז לא. זה לא הולך ומסתדר ולא נראה לי שאני אקום מחר ליום חדש נפלא...
מזל טוב לי, סיימתי הכנה לקצונה.
חרא לי, אני לא יכולה לעשות בה"ד 1 אז אני חוזרת לחודש ליחידה שלי.
ולא כיף לי ביחידה. מעולם לא רציתי לחזור. אבל אין ברירה ולך תילחם במערכת הזו. אז חזרתי.
חזרתי למשרד שיש בו שתי מש"קיות חדשות, אחת שעומדת לעזוב (ולא כי היא משתחררת) ועוד כמה מאפיינים שעושים את המשרד לפחות מחבק ואוהב משזכרתי אותו.
ואיך שהגעתי לבסיס נהיה לי רע. כולם מסביבי עושים, עובדים, מתרוצצים ואני לא...
אז כבר ביום השני הייתי מתוסכלת. אז דיברתי עם רביב שהחליטה שאני ממורמרת ומתוסכלת כי אני לא בבה"ד 1. היא התחילה להרצות לי על החוויה שלה, על איך העיפו אותה מההכנה והיא חזרה לפה ולא היה לה כלום לעשות. והיא ראתה את הסטטוסים של החברים שלה והיה לה חרא שהם שם והיא פה. חתיכת נאום ... על זה שאני בוחרת להסתכל על הדברים בצורה לא נכונה, אני מתעקשת להישאר בחרא, היא יודעת והיא רוצה שאני אלמד מהטעויות שלה.
ולפני שדיברתי איתה, לא הרגשתי כל כך רע. כי באמת שזה לא מה שתיסכל אותי- העובדה שאני לא בבה"ד 1. תיסכל אותי שאין לי עבודה, שאני לא תורמת, שאני על תקן עציץ, שהמקום המשיך בלעדיי בלי בעיה.. אבל הכי הציק לי, שאני לא בטוחה שאני טובה מספיק.
אבל היא הייתה כל כך עסוקה בלהשליך את רגשות ההחמצה שלה עליי שהיא בכלל לא שמה לב שהיא מורידה אותי יותר למטה. ואז מאיה באה לדבר איתי ועודדה אותי. ולא יכולתי להסתכל על רביב יותר. היא פגעה בי במהלך השיחה.. זלזלה במה שאמרתי והתעקשה שהיא יודעת מה עובר עליי ואני מכחישה.
אז לא דיברתי איתה.
ואז זה הוביל לבעיה עם אביה.
כשהייתי בהכנה וסיפרתי לאביה מה עובר עליי, היה לה מאוד קשה להכיל אותי. לא אמרתי דברים רעים או קשים... דווקא הסתכלתי על הכל מפרספקטיבה ממש שונה ובהירה יותר. בוגרת ואופטימית. אבל רביב הייתה בתקופה קשה ואני הייתי רחוקה אז היא פשוט הפסיקה לדבר עם שתינו ואחרי שבוע וחצי בערך הסבירה לנו שהיה לה קשה לא לקחת ללב את מה שאמרנו.
אז כשהרגשתי את מה שהרגשתי אחרי השיחה עם רביב החלטתי לא לשתף אותה. כי חלק מהבנות במשרד חיכו שאני אחזור כדי שיהיה להן על מי להישען (ומאז שחזרתי ערכתי כל כך הרבה שיחות פריקה עם אנשים) והיא בניהן. ואני צריכה להיות המקום היציב הזה כי אין לי מה לעשות בבסיס, אז כנראה שטוב לי. אבל איכשהו יצא שכשהסתכלתי עליה רציתי לספר לה וגם עמדתי לבכות. אז לא דיברתי איתה ולא הסתכלתי עליה. אז היא לא דיברה איתי או הסתכלה עליי ועכשיו אנחנו לא מדברות. שבוע.
וביום שלישי רביב התחילה עם הסמסים המנג'סים האלו, אלו שגורמים לי תחושת מחנק... שמביאים אותי להתרחק. עוד הודעה ועוד הודעה... "מה יש?!?!" "מה קרה?!?!" "אני לא מבינה מה עשיתי!" "אני לא נרדמת בלילה". ואמרתי לה שלא קרה כלום... והיא התעקשה שקורה משהו. ואז היא דיברה איתי והניחה לי יד על הברך (תתרחקי ! מה נראה לך ?!?!) מעשה שהעביר בי צמרמורת וגרם לי להתרחק עוד. כי אל תיגעי בי.
היא שלחה לי הודעה שהיא רוצה שנדבר אבל הייתי עם מאיה. ואז כשסיימתי עם מאיה, היא (מאיה) אמרה לי שהיא הולכת לשבת עם רביב. אז חזרתי לחדר. והלכתי לישון. ניסיתי.
ורביב הייתה בחדר ואחרי כמה זמן אביה נכנסה והן התחילו לנהל עליי שיחה.
רביב: "זה סתם מעצבן אותי. אני מרגישה שאני צריכה לרדוף אחרי חברה שלי. וגם ככה יש לי את מאיה על הראש" (כל פעם כשהיא רבה עם מאיה אני אומרת לה שתפסיק לשלוח לה סמסים כי זה חונק וזה מציק. ושאולי מאיה צריכה ספייס ולא רוצה שירדפו אחריה. ואני מסבירה לה שאני אומרת את זה מניסיון.. כי כשמתחילים לשלוח לי סמסים אני אוטומטית מתרחקת. למה היא לא זוכרת את זה ?)
אביה: "אל תרדפי אחריה. אם את מספיק חשובה לה היא תבוא אלייך לבד" (בעיקרון זו הגישה.. הטון שבו זה נאמר היה קצת מגעיל... אבל זה פחות משנה. הרעיון המרכזי נכון.)
רביב : "אבל זה האופי שלה !! את לא מבינה ? היא לא תבוא לבד !" (אם את מספיק חשובה לי כנראה שאני כן אבוא לבד... וחוץ מזה, אני לא כלב. "תבוא לבד").
אביה : "מחר אני אדבר איתה" (פחות קרה...).
ואז אביה נכנסה להתקלח, רביב סובבה את הראש ואני יצאתי מהחדר. אם הן יודעות מה שמעתי, אני לא יודעת. אבל יצאתי החוצה וראיתי את ליאור ואת דני והרגשתי יותר טוב. ואז דיברתי עם אביגייל והרגשתי עוד יותר טוב. ואז חזרתי לחדר ושוב הרגשתי כאילו אני נחנקת (גם עכשיו אגב.. אני מרגישה שאני נחנקת).
למחרת בערב שלחתי לאביה הודעה שאני רוצה שנדבר על השיחה שלה ושל רביב. היא החזירה לי תשובה כשכבר הייתי במיטה במצב מאוזן (היא שלחה לי "בטח.."). ואז כשהלכתי לישון קיבלתי עוד הודעה שחייבים לדבר ושלא דיברנו כבר 3 שבועות והיא לא יכולה לסבול את זה.
אז שלחתי לה הודעה בצהריים שאני מסכימה והיא אמרה שהיא תתקשר בערב. היו לה 4 דקות עד שחברות שלה באו לאסוף אותה אז היא התקשרה. מה היא חשבה? שאני אפתח את הנושא כשיש לה 4 דקות ?!?! פחות...
ואז היא אמרה שהיא תתקשר היום בבוקר ובצהריים היא שלחה הודעה שמשהו גורם לה לא לרצות להתקשר אז אמרתי לה שלא תתקשר. ואז "עם הגישה הזו בטח שאני לא".
נוו מה עכשיו ? את לא רוצה אל תתקשרי. אני ממש לא אכריח אותך. מה הרעיון בלשתף אותי בהרגשה הזו ? מה אני אמורה להגיד לה ? "לא .. בבקשה תתקשרי!" כוס אמק.
עכשיו אנחנו מדברות בהודעות אבל אין לי מה לענות לה... בכלל.
הפאק בצבא זה שאין לי ברירה. אני אקח חופש בראשון אבל אראה אותה בשני.
ידעתי שאין לי מה לחזור לבסיס. ידעתי.
וזה נטו אשמתי. כי אני צריכה להתמודד לבד, להיות חזקה, חס וחלילה להראות חולשה. מגיע לי.
כל זה פשוט מגיע לי. עוד ריב ועוד ריב עד שאני אלמד.
פשוט רע לי. רע רע רע.
להתראות
ספיר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
**sap**