עברה מעל שנה.

האמת שבחיים לא הייתי מאמינה.

הזמן פשוט טס לי.

כלכך הרבה שינויים...

קודם כל, התגייסתי.

 נכנסתי למערכת הכי גדולה, הכי לא צודקת והכי מאכזבת שנתקלתי בה או שמעתי עליה.

עברתי קורס נתיב... שבמהלכו הרגשתי הכי לבד שאפשר.

עברתי סמינרים.. שבהם רק הבנתי כמה שאי אפשר להתחמק משקרים..

החלטתי לחתום ויתור, בשבילו.

הייתי בפיקוד.. התאכזבתי.. לא שציפיתי למשהו טוב יותר..

עברתי בין תפקידים..

ובסוף הגעתי למקום הכי נידח. אליו מגיעים כל הפליטים.

והאמת? לא יכולתי לבקש משהו טוב יותר.

הכרתי שם 2 בנות.

והתחברתי אליהן בצורה יוצאת מן הכלל..

ברור לי שאם הייתי מכירה אותן באזרחות, אין שום סיכוי שהן היו כלכך קרובות אליי.. שהייתה להן כזו השפעה עליי.

רק בשביל זה היה שווה לעבור את השנה החרא הזאת.

ועכשיו..?

עכשיו אני בעיקר מנסה למצוא לעצמי בית.

כאילו משהו במנגנון שלי פשוט לא מאפשר לי להרגיש מספיק מחוברת.

למרות שאני יודעת שאני חלק מיחידה כזו מצומצמת וקטנה. ומיוחדת.

הייתי הכי ספונטנית. עשיתי את הכל מבלי להתחשב בראש.

והאמת?

אני כל הזמן מחפשת סימנים לזה שעשיתי בחירה נכונה.

והסימנים האלה... הם לא טובים.

אני בטוחה שזה הכל בנקודת המבט שלי. אני זו שמחפשת את זה. אז לא פלא שאני גם מוצאת.

האישה הכי טובה שהייתה אליי הלכה לי. ואני לא הייתי שם.

ועכשיו לא משנה איפה אני מחפשת אותה, או כמה שאני רודפת אחריה ומדברת איתה.. היא פשוט לא עונה.

ורק עכשיו אני יודעת מה היא הייתה .

הרבה שינויים..

בזמן קצר מדי.

אני מרשה לעצמי
עם קצת דמיון חופשי
את שנינו ביחד
אתה ואני
אבל אתה לא איתי
זה רק בראשי
שנינו ביחד
דמיון חופשי

גולשים אל הרוח
מעבר להרים
צונחים אל החושך
בעילפון חושים
טסים לירח, אל הכוכבים
את שביל החלב
נכניס אל הכיס

אני מרשה לעצמי
עם קצת דמיון חופשי
את שנינו ביחד
אתה ואני
אבל אתה לא איתי
זה רק בראשי
שנינו ביחד
דמיון חופשי

נוסקים אל האופק ונעלמים
יורדים אל המים הסוערים
צוחקים אל השמש ולעננים
מאחרים בלילה,
שוברים את השיא

אני מרשה לעצמי
עם קצת דמיון חופשי
את שנינו ביחד
אתה ואני
אבל אתה לא איתי
זה רק בראשי
שנינו ביחד
דמיון חופשי

[[[Dreamer]]]