אז היום שאחרי ה- 4/1/09 הוא יום לק קל בכלל!
בשבוע שעבר הודיעו לנו מביה"ס שנגיע ב- 4/1/09 לזכור אותך.
הייתי קצת בשוק שקודם כל עברה שנה שלמה , זה ממש לא נתפס שעברו להם 360 ימים קשים , כואבים
הייתי בשוק שהחברים שלך זכרו ויותר מזה הרגישו שהם צריכים לזכור ולעשות . אז באמת אני מרגישה הערכה גדולה לאיתמר למיכל , לנדין לטליה ולכולם שנתנו מזמנם ומליבם לזכור אותך.
אז הגענו לביה"ס אני אמא אבא וצביקה , גלעד בחר שלא להגיע , קצת קשה לו להתמודד עם סיטואציה שכזו ואני מבינה אותו
היה מוזר לראות איך כולם צמחו , גבהו, ואתה דניאל נישארת ילד בתחילת הפריחה.
מיכל ואיתמר הפיקו סרט קצר עם תמונות שלך וקטעי קישור של איתמר מיכל וטליה מדברים על איך היה לקבל את הבשורה שאתה מתת.
אני יכולה לומר שבאמת באמת כאב להם ולכולם ושזה נגע בהם , ואני שמחה שהמוות שלך דניאל שינה בהם משהו , משהו לטובה , משהו שגרם להם להבין מה חשוב באמת. וכאן נגעו לליבי הדברים שטליה אמרה אל תשפטו אדם לפי מראהו , וכשאתם מסתכלים עליו , תחשבו שוב.
טליה ,את נערה מדהימה ויוצאת דופן ולמרות שלא דיברנו אף פעם אני מסתכלת עליך ויודעת מי את באמת ותמשיכי לזרוח ולשפוך את האור המיוחד שלך.
ואתה איתמר פשוט נער מקסים , רגיש והיוזמה שלך והרגישות שלך נגעה לליבי אתמול- תודה רבה !
ואת נדין תמשיכי את חייך בשמחה כי זה מה שדניאל היה רוצה בשבילך .את בחורה עם המון כח רצון ויופי פנימי.
ודניאל , אח שלי אני אוהבת אותך הכי חזק שאני יכולה , חושבת עליך כל הזמן ושמחה שאתה כבר לא כואב .
אני שולחת לך נשיקות וחיבוקים.
תודה רבה לכולם !
בבלוג זה
בכל הבלוגים
