משעמם לי. אבל הקטע הוא שגם באיזשהו מקום אני לא ממש רוצה לעשות שום דבר בקשר לזה.
נגיד, אין לי כוח להיפגש היום, אם יציעו לי, לא בטוח שאני אסכים.
בכלל, בקשר ליציאות שלי (שלנו?), יש לי ממש רגשות מעורבים.
לשבת בבתי קפה? יופי, כיף מאוד. נורא כיף לבזבז סכומי עתק על שלושה פרורי בראוני וכוס שגם ככה רק חצי מלאה בשוקו.
וזה כיף, אבל לא קולע למטרה.
מה שאני רוצה, זה לפרוק את כל השבוע. אני רוצה דיסקוטק להתפרע בו, מקום שאפשר להוציא בו את כל האנרגיה ולחזור הביתה מתי שרוצים, בלי שום תלות בהסעות של ההורים.
לפעמים אני מקללת על זה שאנחנו גרים במקום כזה קטן, שלכל מקום שאני רוצה להגיע חייבים לקרוא להורים. אני כבר כל כך רוצה רישיון או לגור בעיר עם תחבורה ציבורית אמיתית (אהם, ברלין)...
טוב, אין מה לעשות, על החיים שלי נגזר להיות משעממים ומלאי חיפושי ריגושים נבזיים ובלתי אפשריים.
תבואו להלוויה שלי, טוב?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Xx..michelle..xX