Highway to nowhere

זה מוזר להיות בלי איפור. זה כבר הפך לאובססיה אצלי, לא-לצאת-בלי-מסקרה-ו\או-עיפרון-מהבית.

אני חייבת את זה. האיפור כאילו גורם לי להיות מישהי אחרת,

יפה יותר

     ||           (ומכאן נובע...)

    V

בטוחה יותר בעצמה.

אבל זה בולשיט. אין הבדל בין אני-המאופרת לאני-הלא-מאופרת. סתם שטויות. פשוט ההרגשה יותר טובה.

האיפור כאילו הוא מסכת התגוננות מפני המציאות, מסכת התגוננות מפני עצמי.

והמסכה הזו נמצאת בכל מקום, לא רק בפנים. אף אחד לא הצליח לקלף אותה, אף אחד. אף אחד לא יודעת מי אני, מצטערת לבאס. לא דיברתי עם אף אחד בתור אני-נטו. יכול להיות שכם אנשים ששנים מכירים אותי, לא יכירו אותי באמת. אבל זה לא ככה אצל כולם..?

הורדתי את האיפור, ויכול להיות, שאני הכי יפה בלי. (הופה, הגזמתי... קבלו תיקון- הכי סבירה בלי).

אבל בכל זאת, עם קצת רימל ועיפרון בצדדים... P=

הבהרה: זה נראה כאילו כל החיים שלי זה איפור. זה לא. זה סוג של מטאפורה...

פשוט כיף להאשים את האייליינר =]]

פורים.

החג הכי שמח שיש. "מסיכות, רעשנים, שירים וריקודים..."

אבל פעם חשבתם למה אנחנו חוגגים את פורים?

אם לא, תרשו לי לספר לכם סיפור:

היה מלך.

היה לו עוזר.

העוזר שנא יהודים.

הוא החליט להרוג את כולם.

היהודים התחפשו כדי שלא ידעו שהם יהודים.

ובגלל זה אנחנו מתחפשים בפורים.

נכון שזה מוזר? טוב, לא נורא. כמו שהמורה להיסטוריה אמרה: "מה מלמדים בגני הילדים? שכל החגים שלנו זה על כמה ששנאו אותנו, ואם אנחנו בגן דתי, אז בכלל, שנאו אותנו יותר".

בכל מקרה, למה להתעסק בעבר, שהיום החג הפך להיות מ-"מסיכות, רעשנים, שירים וריקודים"  ל-"חשופות,

כמה-שפחות-בגדים, ספריי ונפצים"? נחמד כל הרעש הזה, וכל הסכנת נפשות-

אושר גדול, וענן ורוד זוהר מאיר על כולם. אלא אם אתם מזן ישראבלוגי מצוי, ואז אני מאחלת לכם ענן-קודר-אפל-עם ניטים.

חגשמחחח!