דחף בלתי נשלט שבקושי מורגש.
מאולץ?
ממש לא. לא ממש.
רגשות כל כך חזקים שלא שם.
אמיתי?
כן.
אני שמה צללית כחולה ונזכרת.
אני שמה ליפגלוס ונזכרת.
מגרד לי ואני נזכרת.
אני הולכת ברחוב ונזכרת.
אני עוברת ליד השירותים ונזכרת.
אני נזכרת בזה ונזכרת.
זה לא עוזב לרגע.
"לא נותן מנוחה". "בהחלט לא אזהרה"...
לא אזהרה... מי כמוני יודע. פשוט ברור שזה לא אזהרה.
הפוך על הפוך. הפוך על הפוך שפעל עלי הפוך ממה שהוא התכוון, אם בכלל.
כל שנייה, כל מחשבה, כל דמעה הכל מתקשר.
לא יכולה לשמוע את זה.
אני אפילו כבר כותבת ככה.
זה לא הגיוני!!!!!!!!!!!!!!!
אוהבת. שונאת.
אי אפשר אפילו לחשוב על המילה אהבה בקשר לזה. תיעוב.
תיעוב מוחלט שגורם להרגשה הפוכה, של אהדה.
אבל אני חייבת את זה. כל כך. אבל זה בעצם לא נכון, אשליה, אבל כל כך אמיתית!
השפעה. במובן הכי הכי חזק של המילה.
הראש שלי לא פועל בצורה הנכונה. ראש של בן אדם שפוי לא פועל ככה.
אפילו השם שלי, השם! ככה, זה כל כך השפיע.
אני לא בסדר. לא. זה לא יכול להיות.
כל כאב הכי קטן, גירוד, דקירה.
האותיות מתבלבלות לי מול העיינים, יוצרות לי את המילה ההיא.
שמחפשת אותי, אבל לא באמת. אין שום סיכוי בעולם. לא!!
אני לא מצליחה להפנים את זה!!!!!!!!!
בור בלי תחתית. פשוט בור בלי תחתית.
אני רואה את זה על האנשים שלידי. אני רואה את זה עלי.
אני ככה. אבל לא!!! אין יותר רחוק ממני. לא. פשוט לא קיים.
כמו שאמרתי, הפוך על הפוך שעבד הפוך.
כמיהה. מילה חזקה.
אבל צועק לי מפנים, "לא!!! זה לא נכון!!!!" ואני יודעת שזה לא נכון. פשוט יודעת.
אי אפשר לתאר בכלל. ממש לא. בלתי אפשרי.
אני חייבת להיות שם, אני הייתי שם. אני הייתי, שמעתי ראיתי הכל.
לא ראיתי כלום. שום דבר. אז נשמתי את אותו אויר.
איזה שטויות!!
אני לא מעכלת. זה לא היה צריך להיות ככה.
יום רביעי. ביום רביעי המכה האחרונה. זה יפתח מחדש הכל, או ישקיט לתמיד.
אבל זה לא יכול לשקוט לתמיד.
תצא לי כבר מהראש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Xx..michelle..xX