יש פעמים שהייתי משלמת, כדי לא להיות אני.

את יכולה ללכת ברחובות ולראות אותו ולחשוב שגם הוא רואה אותך.

את יכולה לחלום עליו בלילות.

את יכולה לחשוב שיום אחד תהיו יחד.

את יכולה לחשוב שהוא אוהב אותך.

אבל שום דבר לא אמיתי, צריך להשלים עם האמת כמה שהיא כואבת.

הוא לא שם עלייך וזה ברור.

אולי זה לא אומר שאני מכוערת, או לא נחמדה, אני פשוט לא הטיפוס שלו.

כ"כ חסר לי בזמן האחרון מישהו שיאהב אותי לא אהבת אם או חברה.

למה?

למה יש אנשים עם חיים כ"כ יפים?

למה?

למה אני זאת שנדפקתי?

למה?

למה אני חייבת להתאהב באנשים שאין לי סיכוי קלוש איתם?

למה?