יש פעמים שהייתי משלמת, כדי לא להיות אני.

לפעמים אני כ"כ רוצה שמישהו ירגיש את מה שאני מרגישה, כי אני פשוט לא יודעת להסביר את זה במילים טוב כמו איך שאני חושבת על זה.

זה פשוט מוזר.

אני מוזרה.

יום אחד אני חושבת שאני יפה, יום אחד מכוערת.

גם בנוסף יום אחד אני "אוהבת" את דניאל (שם בדוי),למשך כמה ימים את דימה (שם בדוי), אח"כ יש את יוני שאני יודעת שאוהב אותי אז אני שוקלת ברצינות להיות חברה שלו, אחרי 5 שעות אני שוב אוהבת את דימה.

מה קורה לי?!

גם על החברות שלי אני לא סומכת יותר.

לפחות על הרב.

יש אחת שלה אני מספרת הכל, לפעמים היא ממש עיצבנה אותי, אבל היא נסעה לחו"ל לא מזמן ואז רק הבנתי כמה היא חסרה לי.

אני לא מספרת להן על דימה, או על זה שאני מתוסבכת.

שום דבר.

למה? יכול להיות שרשמתי את זה כבר, אבל לא משנה.

אז היה פעם מישהו שהתחיל איתי, והוא היה מתנשא וטיפש אז סיפרתי על זה לחברות שלי, כי מה לעשות, הן היו חברות שלי הייתי מספרת להן ה-כ-ל.

ואז הן פגשו אותו בקניון ורצו לספר לו שאני אומרת להן מה שהוא אומר לי וצחקו עליו.

הם גם מכירות את דימה, מאיפה לי לדעת שלו הן לא ייספרו?

מעצבנות.

זה הכל להיום.

אני.