אם היית יודע

רק אם

יודעת היית

אתה לא היית עושה

והיא לא הייתה דומעת

יושב שם,

מיטה מעץ

מעקה ממתכת שחורה ואפלולית.

יושבת שם,

מיטה מהודרת.

חושבים.

חושב - חושבת

הוא יושב ונרקב,נשימותיו וליבו מאיצים בו לקום,

ללכת.

היא יושבת ועדיין חושבת.

והוא נשאר לשבת.

מסתכל החוצה,מבעד לחלון

לפתע הכל מתכסה לבן -

שניה,שניה קלילה אחת

חסרת מחשבה

משנה הכל

לפתע,הלבן מתכסה כתמים.

שחורים,אפלולים כמעקה המיטה

הוא מביט לאחור

הפעם היו אלו רגליו שהאיצו בו ללכת.

אפילו לרוץ.

היא,יושבת, ונחשו מה? עדיין חושבת.

הפעם,דמעה מעיניה נוזלת.

וכך ממשיך הרצף,לא נקטע וגם לא יקטע.

מה שנקטע,היו חייה

חייה

של אותה אישה

שאם הוא היה יודע

והייתה היא יודעת

לטעמי,היא ממזמן הייתה בורחת.

אחרי שעות של מחשבה

הוא ידע,היא ידעה,הם ידעו.

אך אם רק היו יודעים קודם?