הכל מעורפל.
אבל אני יודעת שאני לא.
ואני יודעת שהם זה לא הדבר הכי חשוב,ושזה לא ייקבע יותר מידי בחיים.
או אפילו לא ייקבע בכלל?
אבל אני רק יודעת,לא מפנימה.
ואני בדרך לשם...
הדבר היחידי שאני באמת מודעת אליו זה הרגש המתסכל הזה שנקרא געגוע.
שפוקד אותי כשאני קמה בבוקר,כשאני אוכלת,כשאני ישנה,כשאני מצחצחת שיניים,שאני הולכת לבית הספר,כשאני כותבת,כשאני בשירותים,שאני רוקדת,כשאני מדברת,כשאני זזה,כשאני חושבת,כשאני נושמת.
והייתי מדברת,אם רק היה מי שיקשיב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מאיה,