פים היתי ילדה קטנה חמודה ומאושרת שנגד כל הקטע של הדם השחור והכל..
בכיתה ז' התחיל הצלי הקטע הזה...
הרגשתי איך החיים חרא ואפ'חד לא אוהב אותי...
תמיד היתי מעדיפה להשאר לבד[וכיום זה ככה....]
אתמול היתי תקועה כל כך בדכאון עמוק בגלל מישהו שאני נורא אוהבת...
בהתחלה סתם כתבתי על הרגל LOVE SUCK!
אחרי זה עברתי בעפרון חד...ואז במספריים
בסוף לקחתי סרגל וחרטתי את זה...
לא שזה כזה הפריע לי אבל הבעיה היא שההורים שלי נורא אוהבים לבדוק באמצע הלילה עם אני ישנה...
והם מדליקים את האור בשביל זה[פעם אחת תפסו אותי לא ישנה=/]
והבעיה הכי גדולה שאין לי שום פיג'מה עם מכנס ארוך רק עד הברך...והחריטה אחרי הברך
יואו איך נבהלתי אבל בסוף לבשתי טריינינג....
היום בבוקר התעוררתי ראיתי שזה קצת עבר ולא יודעת למה שוב לקחתי את הסרגל ושום עברתי למרות הכאב סבלתי....
ובבית הספר בכל הפסקה היתי הולכת לשירותים ועוברת על החריטה בעפרון...
כשחזרתי הביתה[בסביבות 3:30]
לאא כלתי כלום[עד עכשיו]...והלכתי לשירותים והסתגרתי שם במשך שעה שלמה....וכמובן שעברתי על החריטה עם סרגל...
ואז יצאתי ושאלו מה קרה לי ואני עניתי כלום...
בסוף ההורים שלי שמו לב לזה שהרגל שלי לא ממש בסדר וקשה לי לדרוך עליה..
וזה עדיין נורא כואב....ועוד הגרביים והמכנס לוחצים על זה................
ושאלו מה קרה ופשוט עניתי שהחתולה של השכנים שרטה אותי והם האמינו[למזלי]נתנתו לי פלסטר ויוד כדי שאני אחטא..
לא שאני עשיתי את זה א בל נגיד ש....
עכשיו אי רוצה להבין האם אני עד כדי כך מטומטמת?!....אני פוגעת בעצמי בגלל מישהו?!...
אולי אני באמת פשוט לא שווה כלום וכדי לי ללכת לעזריאלי ולעשות את מה שכולם כבר מנחשים...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
•Alone•