היי אנשים!
מה קורה?
כתבתי דיקלום על מה שעוב עלי בכיתה אבל ליפני כן אני רוצה לספר
לכם את המיקרא הזזה ביום הולדתי שהילדה הזאת שעסתה עלי חרם
עשתה לי זה היתחיל בהפסקה הריאשונה בבית הספר בתאריך ה-22 למרץ
היה בהיר ביום זה והילדה הזאת אספה את כל הבנות לפינה ושיחקה איתן
בכמה מישחקים כשבאתי אליהן לישאול עים אפשר לשחק הן מיד אנו לי יום הולדת חרא
שתיחיה עד גיל 12 ותידרסי בתאונה דבקא ביום הולדתך
ואז הן האיפו אותי מישם ואני נישארתי עים אותו הכאב המר לשארית
היום והן הימשיכו לקלל ולילאוג):
לדיקלום קוראים מהי חברות?
החברות היא דבר יפה
אך כשהיא פוגעת זה קשה.
בחברותיש ריגושים וחידושים
שאותם כולנו חשים.
חברות זה לקחת ולתת
וכשהים ניגמרת
זה שקט.
בחברות יש דבר מרגש שאי
אפשר שלא לפספס.
אלווי שחברות היתה נימשכת
עד סוף העולם
כך היו רוצים כולם,
כי בכל חברות יש אכזבה
ובכל אכזבה יש הבנה,החברות
עלתה ועלתה
ואז הרסה את מה שבנתה
להתחיל מהתחלה זה קשה
וכל אחד היה מיתקשה.
לכן צריך לדעת איפה לגעת
כי מי שלא יודע הוא תמיד פוגע
טוב את היגיע סוף פוסט זה אז,
אלפי נשיקות מימני עדן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
