הוא אוהב אותה , הוא מחכה לה.
אבל היא השתנתה, הילדה הזאת ..
הילדה עם העיניים החומות הצלולות,
שראו רק עולם תמים ויפה ..
היא השתנתה, הילדה הזאת ..
היא הפכה להיות משהו אחר ,
היא נהייתה מגעילה ליקרים לה,
הכאיבה לכל מי שהיה לה חשוב,
התרחקה מהעולם,
הסתגרה בתוך הריקנות ..
הילדה הקטנה ,
עם העיניים החומות הכהות,
עיניים של מלחמה והמון כאב,
היא הלכה, היא לא תחזור,
אז למה הוא מחכה?
לפעמים אני חושבת שאני נהיית נוראית,
אני מכאיבה לכל דבר שגורם לי להרגיש טוב.
אני לא נותת לעצמי להתמסר לאנשים יותר,
לא נותת לעצמי להרגיש ביטחון.
ואני כל כך מצטערת על מה שאני עושה ,
אבל אני בכל זאת עושה את זה.
אני לא אוותר על זה, זה חשוב לי .
ובאמת שאני חשבתי על זה הרבה.
אני פשוט מתרחקת מכולם ,
חוזרת לתוך עצמי בחזרה . מתנתקת, נעלמת .
אני אהיה כמו הרוח, באה.. והולכת.
לא תרגישו שאני כאן בכלל .
פוסט אחרון בבלוג הזה ~ אני מבטיחה.
בכל פוסט שלי אני רק גורמת לאנשים כאב יותר ויותר.
אז למה להמשיך עם זה?
- הפוסט החדש עבר לטיוטות,
כנראה שבאמת לא הייתי צריכה לפרסם אותו............ -
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רונה לי . (: