האמת שאני שמחה בזמן האחרון , אבל ממש קצת ,
כשאני מרזה את הבטן קצת , אני רואה את העצמות שלי , ואז אני מתפללת לאלוהים שאני יראה ככה טבעי .
אני חושבת שאני מזוכסטית [אוהבת לענות את עצמי למי שלא מבין], אני ממש אוהבת להרגיש את הרעב הכבד שגורם לי לדמיין דברים טעימים שמענים אותי ככל שאני חושבת עליהם , אני אוהבת לחתוך את הוורים ולהרגיש שזה שורף , אחרי הכל זה מה שאני מרגישה בלב כשאני רואה אותו , כמו ממש ברגעים אלה ....
אלוהים זה כ"כ מעצבן, פטתי, מדכא וכואב .
כל פעם שנופל לי ריס , אני מבקשת למות עוד היום , אלוהים פשוט מתעלם ממני , גם הוא רוצה שאני יסבול !
אני מרגישה כ"כ חרא של בן אדם , הוא לא שם עלי עין , אפילו לא זין .
סתם בשביל שיהיה לי על מה להסתכל במקום עליו , אני מעלה תמונה של אנורקסית:

זה הכל להיום , שיהיה לכם חיים יותר טובים משלי ,
נופר ....