מונסון

להיות איתך, זה אולי עדיף מלהדרס,

אבל יש ימים שאתה אוחז בי ומטלטל אותי ברשעות מעל תהום שאת קרקעיתה לא רואים.

ממלא אותי בכלום טהור ונקי על מנת להפיח בי תקוות שיש בך איזה מחשבה וזיכרון, ואולי אפילו חיוך שאתה מקדיש לי

ביום עמוס, בין עבודה לברית מילה בין מחמאה לחיבוק של זרה.

מילמולים חסרי תוכן נזרקים לאוויר בלי שום כוונה לפגוע בנקודה מסויימת, וכל זה כדי לכסות על משהו שמבעבע שם בפנים

אפילו לדעת שאתה לא רוצה עדיף משתיקה רבת ימים.

עוד הערה עוקצנית מצידך ששהוא מהצד, המאושר שפעם הקדיש לי תקופה מחייו, שומע וקולט, מגיב בתנודת ראש מוזרה וחיוך מאולץ, ואז לוחש לי באוזן "אני לא מבין אותו", ידידי היקר, אתה גם לא מבין אותי, חושב שאני כנועה וקטנה, שאני צריכה הגנה, שמישהו יכול להנחית עליי משהו כל כך כבד עד שזה ירמוס לי את כל הגוף וכשירימו את זה יראו שנשאר ממני רסיסים מרוסקים של רצון למשהו אחר, אז אם כל מה שישאר ממני זה רסיסים, שמחה אני לבשר שהנטל שהפכתי להיות על כתיפיכם השבריריות ירד, לך אין בשביל מי עוד להשתנות, תוכל לחיות את חייך ולאהוב את עצמך מול המראה, להיות עיוור לאלה שצמאים למשהו אמיתי, ולהתעלם ממה שיכול היה להיות אם..

ולך אין על מי להגן יותר, אין לך על מי לרחם ולדאוג, אין לך את מי לא להבין,אל מי להתייחס כמו אל מקרה סעד שזקוק לקצבאות או דמיי פיצוי, עכשיו רק נשאר לך להיות מרוכז בדרך החדשה שסללת להשאיר הכל מאחור,כמו שמזמן רצית.

בעקבות מוזרות הימים האחרונים פיתחתי לעצמי את שיטת הטביעה, תתפלאו לגלות עד כמה ים הפסיכדאליקה רחב וגדול, הוא יכול להכיל את כל מי שרק רוצה לטבוע.

הכל שם גדוש בצלילים וצבעים, ונדמה שהראש לא יכול להכיל כמות כזאת, תאים ישנים נמחקים וצומחים חדשים, צבעוניים, מוכנים לפעולת שינוי התודעה.

לפחות עד הטביעה הבאה.