החיים מוזרים

כבר חודשיים עברו ואתה לא כאן, השיגרה ממשיכה והחיים מושכים אותי איתם. אני ממשיכה ללמוד ומשתדלת להשקיע עד יכולתי, העניינים בבית הספר מסתדרים לאט לאט, וזה לא אומר שהכול מושלם כרגע. אני עוברת במסדרונות בית הספר מחייכת משדרת ביטחון וגם צוחקת, מתחילה לחזור לעצמי אבל כל המבטים האלה של האנשים שמסתכלים עליי וחושבים לעצמם עמוק בלב איך היא יכולה לצחוק?! באים אליי ביציאה של "אני הייתי לוקח את זה מאוד קשה, לא יודע איך הייתי מסתדר כמוך.." וההרגשה היא שזה לא מתוך כוונה של טוב כי הם באים מתוך גישה של ביקורת, מתוך אמירה שאני לא מתאבלת מסיק טוב. אני מחייכת וצוחקת בימים וממשיכה לבכות בלילות, ואני לא צריכה לספר לך כי אתה הרי כבר מכיר אותי.

"תענה לי, תענה לי אבא אל תלך ממני
אני צועק בקול רועד, מחזיק תמונה ושוב מועד
אין שמחה כאן בלעדייך, ובלב קשור אלייך
כל חיי הם בשבילך, אני חי רק בזכותך "

אני נזכרת ביום ההוא לפני חודשיים, נכנסתי להיפרד ממך כשראיתי אותך ישן עם חצי חיוך על הפנים למרות שידעתי שלא היה לך טוב בימים ההם. לא מאמינה שכבר הלכת צועקת לך: "אבא תקום" ואתה לא מגיב. אני צועקת יותר חזק ומוציאים אותי מהחדר. והיום כעבור חודשיים אני עולה לקבר שלך עדיין לא מאמינה שזה הבית החדש שלך, שאתה באמת נמצא שם מתחת לאבנים האלה. אני מגיעה וכל הנסיעה אני חושבת על כל מה שאני רוצה להגיד לך אבל יודעת שכשאעמוד שם מעלייך וארכון לנשק את קברך אני כבר אשכח הכול, ינסה להבין אם זו באמת המציאות שלי ואני לא רק חולמת. איכשהוא אני תמיד מגיעה אלייך עומדת שם וכל העולם נעצר, מרגישה פתאום כל כך רחוקה בלי יכולת לשבת ולדבר איתך כמו פעם, להתייעץ. אבל הדמעות לא מגיעות אליי אף פעם כשאני שם, גם לא בהלוויה שלך אולי זה רק מההלם. אבל ברגע שאני מגיעה הביתה יש לי את היכולת להיכנס למיטה ולא לצאת ממנה.

"לא אשכח את החום, את מגע יידיו
הוא זה שלימד אותי מה אפשר ומחייב
כל מלאך שבשמיים בוכה איתי עלייך
כל העצב שבעיניים אתה כבר לא תיראה.
דמיונות משונים כל הזמן עולים לי
הרגשה מוזרה שאתה נוגע בי
אבל כל זה רק חלום, אבא תענה ל...י
מה שווים הם כל חיי שאתה לא ליידי ?! "

אני רוצה לספר לך, עכשיו כשאתה כבר לא כאן שהחיים שלי אולי ממשיכים אבל אם יש משהו שלמדתי בתקופה האחרונה זה שצריך הרבה סבלנות ואורך רוח. כן, נכון, אני יודעת שזה מה שתמיד אמרת לי ואני השתדלתי, אבל כנראה שהחיים מלמדים אונו דברים בדרך שלהם. אולי תשמח לשמוע שהיחסים עם אמא משתפרים, שעזבתי את הצופים, הצטרפתי למועצת הנוער וגיליתי חברים חדשים.

משתדלת להוציא את הטוב מכול דבר כרגע, כי זה מה שמחזיק אותי, אין לי ברירה אחרת. אבל אני יודעת שאתה שם ומאמין לי שאני עדיין חושבת עלייך וזוכרת אותך. אתה עדיין חשוב לי, ואני עדיין אוהבת אותך ומתגעגעת אלייך. אני מתחילה להפנים כבר שאתה איננו אבל תמיד תישאר חלק מחיי.

שיהיה לך חג שמח,

אוהבת דידוש