יש אנשים שפשוט לא רואים, לא שומעים, לא יודעים וגם ממש לא רוצים לדעת.
לא רוצים לדעת מה הסיבה, לא רוצים לדעת מה קרה, לא רוצים לעזור, לא רוצים להקשיב, לא רוצים לשמוע, לא רוצים כלום.. חוץ ממה שקשור אליהם. זה מפחיד שזה קורה דווקא לאנשים קרובים אלייך, שאתה תמיד מקשיב להם, תמיד מתעניין במה שקשור אליהם, תמיד מוכן לעזור, פתאום.. פתאום.. כשאתה צריך תמיכה, כשאתה צריך עזרה, הם לא שומעים, לא מקשיבים, לא מנסים אפילו לשאול מה קרה, הם רק אומרים לך להפסיק עם הפוזה.. כשהם לא מבינים שזה לא סתם.. שאתה לא סתם.. שגם לאנשים אחרים יכולים לקרות דברים.. שגם אנשים אחרים יכולים להרגיש דברים.. שגם אחרים צריכים לפעמים קצת תמיכה לא הרבה.. אולי בחיים אני לא יבוא ויגיד לאנשים בפנים- "אתם יודעים מה זה פשוט מבחיל איך כשמישהו אחר צריך עזרה אתם לא מתייחסים, אתם יורקים לו בפנים.. אומרים שכבר אין לכם כח לכל הפוזה שהוא מביא על עצמו, על העמדת פנים הזו, על כל הדברים שהוא עושה בכוונה רק כי זה קול. זה מגעיל.. זה אפילו דוחה!! אני לא מבינה איך פשוט אתם יורקים לאנשים שקרובים אליכם שתמיד יהיו כאן בשבילכם בפנים!! זה פשוט.." אולי בעיניי מישהו אחר זה ייראה שאני לוקחת את זה למקום יותר מדי קיצוני, אבל אני לא חושבת שאנשים באמת יוכלו להרגיש כמו שאני מרגישה בזמן האחרון, אז.. אולי זה נראה כאילו אני מגזימה, אבל לפחות אני יודעת שזה ממש לא ככה.
*אני ממש לא יודעת גם למה פתחתי את הבלוג הזה.. אולי בגלל שאני יודעת שאף אחד לא הולך להיכנס לפה אז אני יכולה להרשות לעצמי לכתוב כל מה שאני חושבת וכל מה שעולה לי בראש ופשוט כל מה שאני מרגישה בלי שאף אחד ייקרא את זה.. טוב.. לא משנה כנראה שכבר חפרתי.. למרות שאני יכולה להמשיך שעות..
-ביי-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
