הברזתי היום מהעבודה, באלגנטיות, יש לציין. שיחה קלה עם מנהלת המשרד אצלנו, בקול מלא עייפות + צינון מזויף, ו-וואלה, הנה יום חופשה, שנפל לחיקי בקלילות יחסית. הבוס שלי, מצד שני, לא מתייחס לעובדה שאני שוכבת על מיטת חוליי עלאק, והוא מפגיז אותי בשיחות טלפון, בכמות שמזכירה לי את תקופת החיזור לה זכיתי לפני כך וכך שנים.

כל שיחת טלפון מתחילה ב"איך את מרגישה?" ומסתיימת ב"את תוכלי לעשות את זה למחר?". שישכח מלהיות מוזכר בצוואה שלי תחת הכותרת "יקבלו סיבוב על היאכטה שלי".