סביר להניח שימי ראשון, שחוזרים על עצמם במונוטוניות [שבועית, ברור], היו הופכים, במרוצת הזמן, למשהו שפוי יותר. אה, קבלו תיקון, הם לא. הלחץ של יום א' מסתער עליי כל פעם מחדש, תופס אותי בצווארון הגולף ומנער חזק. אני מנסה לנשום עמוק ולהירגע, כי זה הרי קורה כל שבוע באופן קבוע, והכל מסתדר בסופו של דבר. הבוס שלי, מצד שני, עושה קולות מצוקה, שישיבה על גג של אמבולנס נראית בעיניי כאלטרנטיבה שפויה.

עוד משהו קטן, עוד משהו פיצפון ותכף יהיה פה שקט. כולם יתפזרו לארוחות הצהריים המאוחרות שלהם, ואני אתפוס זולה קצרה, עד להיסטריה הבאה עלינו לרעה, אוטוטו.