אני לא אמרתי קאמבק.

טוב, מכיוון שלא הייתי פה איזה חודש-חודשיים (יותר), קבלו מבזק חדשות מיוחד: אני בסדר. באמת. החיים המקצועיים מחייכים אליי, האישיים גם, הכל באמת אחלה. כמובן שיש דברים שמעיפים לי את הפיוזים לגבהים חסרי תקדים (מי אמר צים? מ אמר התנתקות? מי אמר סיקור מוגזם של חתונת הזוהר?), אבל באופן כללי, לא רע, שזה בפולנית "די טוב".

אני מניחה שיש אנשים שכועסים עליי שהלכתי, יש כאלה שהתגעגעו, ויש כאלה שמקבלים עכשיו את העדכון, מגרדים בפדחתם ואומרים "מי לכל הרוחות זו הפיקציה הזו, ולמה יש לי מנוי עליה?". הכל לגיטימי.

הלכתי כי הייתי זקוקה להפסקה, לקצת מנוחה מכל הכתיבה הבלתי פוסקת הזו. חזרתי מאותה סיבה, אבל להיפך.

אפשר להמשיך? אפשר.

ארוחת החג עברה בשלום על כוחותינו. בדרך כלל התאגדויות משפחתיות כאלה מותירות אותי קצרת נשימה, אבל הפעם היה נחמד ביותר, בעיקר כי זה נגמר מהר. עכשיו יהיה שקט עד סוכות. במשפחת לפיד, למשל, היה קצת יותר אקשן. דווח כי טומי התעלף, אך מיד לאחר ששוגרה הידיעה לכל כלי תקשורת אפשרי, התאושש, ושני (!) צוותי נט"ן שהגיעו למקום, מצאו אותו "עדין וסימפטי". עדין? סימפטי? לדעתי הם בדקו את הלפיד הלא נכון.

והיו עוד כל מיני ידיעות משובבות, כמו על ההוא שדקר את חמותו סתם ככה, בלי שהתגרתה בו, האמא שיצאה לבלות והשאירה את בתה לבד כל הלילה, ובני 9 משפרעם, שהיכו ילד עד אבדן הכרה, בלי סיבה. נפלא.

וחוצמזה, השוקס הזה של נרג' ואסקייפ הוא אחד הדברים המכוערים שראיתי, וזה כולל תיאורים גרפיים להחריד של שפעת העופות.

שנה טובה לכולם. טובה יותר, זאתומרת.