| ככה בדיוק. בערך. |
| 10/2005
 פגישה בצפונבוניה
אחת מחברותי האהובות עברה דירה לאיזו שכונה צפונבונית בהחלט, כזו שהאנשים בעלי הנכסים בה לא מבינים כמה הם עשירים, ואלה ששוכרים בה מתעלמים מכמה הם עניים. אידיליה. בכלופן, הבאתי עציץ לא מעוצב במיוחד, כי ידוע שזה מה שמביאים לחנוכת בית.
חברתי היקרה מאוד שמחה לראות אותי, כי היו לה המון דברים שרצתה לרכל עליהם, ולכן בילינו מספר שעות נעימות בחברת חליטות תה אליטיסטיות ועוגה מייד אין מעצב עוגות ידוע (לא לי). ישבנו והעברנו דעות על כל דבר בערך, החל מפדיקוריסטית מעולה שעושה פרנץ' ברגליים (que?), וכלה במה עשה לה הבחור ההוא שיצא איתה שלוש פעמים ולא טרח לשלם באף אחת מהפגישות.
יצאתי מהפגישה הזו כשאני מרגישה זקנה להפליא. מדובר בבחורה בגילי, שגרה עם שותף ושמרגישה שלגדל חתול זה גדול עליה, ואני - נו, אתם מכירים אותי, נשואה, ילדים, כל העסק. ואז היא אמרה לי - האמת? קשה לי להבין שאת לא במצב שלי. ולרגע היה גם לי מוזר, כי למעשה לא יצא לי להיות כזו רווקה-גרה-עם-שותף-מבלה-בפאבים מעולם. זה לא שיש לי חוסר, זה לא שאני לא מרוצה מהחיים שלי, זה פשוט מרגיש מוזר. ואולי זו סתם עייפות מחיפוש חניה בשכונה המעצבנת שלה. בינתיים - קציצות!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
