| ככה בדיוק. בערך. |
| 10/2005
 בנחישות וברגישות
יופי. ניצחנו. קולולו.
אני לא ממש מחבבת כדורגל, יסלחו לי כל קוראיי היקרים שאוהבים את העניין, אבל אני אפילו אוהבת פחות את מה שמתלווה למשחקי ידידות שכאלה, בעיקר את הרפירשפיות ההכרחית.
בכל פעם שמתקיים משחק הכולל נבחרת אקזוטית עלק, מיד מתגייס הרפירשף לראיון נוקב עם ישראלי תושב המקום (הוא אף פעם לא יורד, חלילה, אלא "מתגורר במקום כבר 20 שנה"). ההוא עולה לשידור, ומתבקש לספר חוויות על המשחק שעדיין לא היה - מה אומר האיש ברחוב, איך המשחק מרגש את כולם, ובעיקר - איך החיים באותה מדינה קטנטנה (שבדרך כלל גדולה מארצנו העצומה בקילומטראז' ובתושבים, אבל הרי ידוע שאנחנו מרכז העולם, אז כל מי שמרוחק מאיתנו - מרוחק מהציויליזציה).
הרפירשף רוצה לשמוע הכל. "תגיד", הוא פונה אל ההוא בניחוח פסיפלורה, "איזה כותרות יש אצלכם בעיתונים", ומתמוגג כשההוא משיב לו שהתקשורת מתעסקת בעיקר בזכויות דיג, בחקלאות ובפרס הגדול בלוטו. "ואין שם כתבות על שחיתויות? על מינויים פוליטיים?" הרפירשף כמעט גומר מרוב עונג. בהחלט, מדינה מטורפת בה הכותרות הראשיות עוסקות בדג הכי גדול שנתפס מזה 100 שנה, ראויה להפסיד לנו בכבוד.
ואגב, מזיזים היום את השעון. גם הפעם הרווחנו. שעה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
