| ככה בדיוק. בערך. |
| 10/2005
אף לא מילה אחת על אוכל
אולי פיסקה, לא יותר.
אני מאוד אוהבת לבשל, עד כדי כך אוהבת, עד שכשאני מתייצבת במטבח עם סינר מטאפורי, אני יודעת שלא אצא משם עד שכל מצרכי היסוד בבית יגמרו, וזה כולל קמח מצה וחומץ בלסאמי. היום, למשל, החלטתי להכין מרק, שהרי ידוע שמרק זה בריא ומזין, וששום ארוחה פולנית אינה שלמה בלעדיו. אז הכנתי, ועל הדרך הכנתי גם תפוחי אדמה, פתאי מצוין, אורז ועוף. ושעועית ירוקה. ושניצלים. וסלט. ועוד כמה תופינים למילוי הבטן. היה טעים בהחלט והייתי מאוד מרוצה מעצמי שאני יודעת לבשל, ונורא הייתי צריכה שמישהו יבוא ויספר לי עד כמה אני מוכשרת, אבל כולם היו עסוקים בלעיסה נמרצת.
זו, אגב, סיבה אחת לכך שאלך לגהינום, שהרי מי מדבר על אוכל בתחילת יום כיפור מי? מי יכול להיות כל כך חסר רגישות? כן, אני.
זו גם התשובה לשאלה - מי עובד ביום כיפור. לא שמישהו מכריח אותי לעבוד עכשיו, אבל אני מאוד רוצה לגמור עם איזו מטלה מעצבנת שהבטחתי (בעיקר לעצמי) לגמור איתה מהר, עוד לפני שהסופשבוע פורץ ומופיע מגוון רחב ומלהיב (פחחח) של מטלות חדשות.
ככל הנראה אני חוטאת גדולה. לפחות אני מאוד נהנית בדרך לגהינום.
אה. ושמתי לב שמספר המנויים עליי פחת, לאחר שהתחלתי לכתוב. זה היה רמז?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
